על ביקורת התרגום בעיתונות

מבקרים מעטים בלבד נוהגים להתייחס באופן מפורש לאיכות התרגום בטורים שלהם. אולי הסיבה היא קוצר היריעה, אולי אין להם כלים לנתח את העבודה שנעשתה, ואולי כי פשוט אין להם משהו מעניין לומר (בסופו של דבר, יש הרבה מאוד ספרים שאין שום עניין בלשון שהם כתובים בה, במקור או בתרגום). אבל לפעמים זה גם עניין של נִראוּת המתרגם: יש איזו תפיסה רומנטית לפיה המתרגם צריך להיות שקוף. זאת גישה אקדמית ובלתי מציאותית. המתרגם לא יכול להיות שקוף כי תרגום, בכל מיני מובנים, הוא כתיבה של טקסט חדש. ואם מתרגמים לא יכולים להיות שקופים, הם צריכים לשאוף דווקא לכיוון ההפוך: להטביע את חותמם בטקסט, לנקוט עמדה ברורה בנוגע ללשון שהוא כתוב בה ובנוגע לקשר בין הצורה שלו לתוכן שלו. לא רק שזאת הדרך הנכונה לתרגם, אלא שהיא בלתי נמנעת. ולכן מבקר שמתייחס לסגנון של טקסט מתורגם מתייחס בהכרח לעבודתו של המתרגם. אי אפשר לצפות מכל מבקר להתחיל לערוך השוואה בין מקור לתרגום. זאת ציפייה מופרכת, כי כמות המילים מוגבלת וכמות השקלים מוגבלת גם כן. אבל נדמה לי שבכל זאת חסרה איזושהי הכרה – אולי בגלל גישת השקיפות המוטעית – במידת ההשפעה של המתרגמים והעורכים על ספרות מתורגמת.

מתוך הביקורת של גלסנר

מהסיבה הזאת, הביקורת של אריק גלסנר בשבעה לילות על ״הירחים של יופיטר״ מאת אליס מונרו (תרגום: אורטל אריכה) משכה את תשומת לבי. בסיום הביקורת הוא מקדיש פסקה שלמה לתרגום, מביא דוגמאות לכמה משפטים שלא מצאו חן בעיניו וחותם: ״כשזה נוגע לספרות בדרגה הגבוהה ביותר – צריך לדקדק במיוחד״. גלסנר (מבקר ספרות מצוין) צודק לגמרי, ואני מאמין שהדוגמאות שהוא מביא כאן באמת הפריעו לו. אבל אני לא חושב שסימון ויירוט של משפטים בודדים הוא צורת ההתייחסות הנכונה לתרגום של יצירה. ראשית, הקוראים לא יכולים לשפוט את המשפטים האלה מחוץ להקשר. ייתכן שבתוך הרצף הסיפורי, המשפטים נעשים הגיוניים יותר. גלסנר כותב, לדוגמה, שהכוונה במשפט ״אולי הן כולן נשמרות לעצמן״ אינה ברורה. אבל איך אני, כקורא, אמור לשפוט את הטענה הזאת בלי לדעת מי "הן" ומדוע הן "נשמרות"? כתיבה ספרותית טובה מותחת את גבולות השפה ולשם כך היא נעזרת בהקשר, ומכיוון שבביקורת קצרה כל כך אין מקום להקשר, יש בעייתיות בהיטפלות למשפט כזה או אחר. גלסנר כותב גם: ״האם לא היה ראוי לתרגם לעברית גם את שמות כוכבי הלכת (עמ׳ 269)?״ אולי ואולי לא. אין כלל אחד לגבי בחירה בגרסה העברית או הלועזית של השמות, ובכל טקסט יש שיקולים שונים שמשפיעים על בחירות מסוג זה.

אני חושב שצריך לנקוט גישה אחרת בביקורת תרגום בעיתונות, ולא רק כי הביקורות קצרות וקשה להרחיב בהן בנוגע לדוגמאות בודדות, אלא גם כי דוגמאות בודדות הן לא מה שקובע אם התרגום טוב או לא. איכות של תרגום נמדדת בראש ובראשונה ביכולת של המתרגמת או המתרגם לייצר את ״המוזיקה״ הנכונה לטקסט, אם לשאול את המטאפורה (המדויקת כל כך) שנילי מירסקי ואחרים השתמשו בה. מירסקי אומרת:

אליס מונרו, רישום של Andreas Vartdal.

"אני מתרגמת בעיקר דרך האוזן, מקשיבה למוזיקה של המשפט, לריתמוס שלו, ומנסה "לבצע" אותם בעברית. לכל ספר ולכל סופר מוזיקה משלו. זה אולי נשמע ערטילאי, אבל בעינַי אין ניסוח מדויק מזה. כל משפט נושם בצורה מסוימת. כמתרגמת, המשימה שלי היא להעביר את הנשימה הזאת בדיוק".

כל אחד יכול לפשל פה ושם, ובספרות גדולה אכן ראוי להצביע על טעויות ומעידות, אבל לדעתי היה חשוב הרבה יותר להתייחס למידת ההצלחה של אריכה בהעברת המוזיקה הזאת: האם לשון התרגום מתנגנת היטב והולמת את התוכן? האם חוויית הקריאה שהמתרגמת ועורכיה מספקים לנו היא חוויה טובה?

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “על ביקורת התרגום בעיתונות

  1. בעולם הספרות המצב עוד טוב יחסית ואנשים מייחסים חשיבות לתרגום כמקצוע ולמתרגם כשותף ביצירה. בתקשורת המצב הרבה יותר עגום. אני מגיע מעולם הסינית ואני יודע בוודאות שיש ערוצי טלוויזיה שפשוט פונים באמצעות פייסבוק לאנשים מהשורה שחברים בקבוצות שונות של דוברי שפות, ומבקשים מהם לתרגם דברים ללא תשלום (תמורת קרדיט בלבד) מבלי לבדוק מה רמתם בשפה והאם יש להם בכלל ניסיון מקצועי. בדיוק כתבתי על זה השבוע בבלוג שלי:
    https://mandarinali.com/2018/02/26/low-cost-translation/

  2. פינגבק: לינקים ספרותיים לסוף השבוע – 2/3/2018 | קורא בספרים

  3. אכן קשה להתייחס לתרגום. גם מהכיוון ההפוך. המון פעמים אני קורא משפטים קצרים ולקוניים על איכות התרגום (ולפעמים גם כותב כאלו) אולם אני די בטוח שהכותבים אותם לא קראו את היצירה במקור, אף לא בחלקה הקטן.
    ולכן קשה גם לבקר את התרגום וגם לשבח את התרגום, אלא אם דברי השבח או הביקורת, הם כפי שאמתר על המנגינה. האם נוח לקרוא את הספר. ואולי הספר היה בלתי קריא במקור?
    פעמים מעטות מזדמן לי לקרוא תרגום ומקור.
    פעם אחת עשיתי זאת על טוריו של הרב זקס שמתורגמים בידי צור ארליך, ושם אני יכול להעיד כי התרגום עולה על המקור.
    ופעם אחרת ערכתי השוואה בין תרגום ישן לחדש (תוך קריאה צמודה של שניהם עם המקור האנגלי! השקעה מטורפת של זמן) בביקורת על הספר המיועד של חיים פוטוק:
    https://www.xn—-1hckc6ddr6ab.co.il/%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%A2%D7%93/

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s