שפות קמות ונופלות

שלום לכם,

עוד פוסט של המלצות קריאה וצפייה לחג/סופ"ש/מתי שבא לכם. הפעם ברוח היווצרות שפות:

  1. בלוג חדש בשם "History and Philosophy of the Language Sciences". בלוג לא קליל שבו סוקרים אנשי אקדמיה היבטים שונים בהיסטוריה והפילוסופיה של הבלשנות. יש אפילו סילבוס! בפוסט הטרי שלהם, סוקר ג'יימס מקאלווני מאוניברסיטת סידני את מאמציו של הבלשן אוטו יספרסן בפיתוח שפה בינלאומית, קרי שפה מתוכננת שתשמש כלינגואה פרנקה עולמית. הוא מתייחס לניסיונות שונים לעשות זאת (לטינית, Novial, אספרנטו, וולאפיק). בפוסט יש לא מעט מונחים בלשניים, אבל יחסית לפוסטים קודמים בבלוג החדש הזה, הוא לא נורא.
  2. ולעומת זאת, הרצאת טד נפלאה מהחודש שעבר, של הבלשן-כוכב ג'ון מקוורטר, על התפתחות השפה החדשה שהיא הודעות טקסט (SMS, בשבילנו). הוא מתייחס בהרצאה להתפתחות של הודעות טקסט של דוברי אנגלית, אבל אפשר גם להקביל את זה לשפות אחרות. סביר לחשוב שלכל שפה תהיה "שפת טקסט" משלה, בדומה לשפות סימנים. מישהו מרים את הכפפה ומתעד את המאפיינים התחביריים של שפת הודעות הטקסט העברית? ("חחחחחחחחחחחח" לא יספק אותי).

אני חוזר לפשטידה שלי,

תומר

מורקמי, תרגום וכמה שאלות

שלום,

אני מביא כאן פוסט יפה מהבלוג הספרותי של מגזין ניו יורקר. מחד גיסא, נדמה לי שהיא תעניין מתרגמים, בגלל קרבתם לנושא. ומאידך היא תעניין גם כל אחד אחר, מפני שהיא מציגה בצורה יפה, דרך המקרה של הספרות היפנית בכלל והרוקי מורקמי הפופולרי בפרט, כמה נקודות מהותיות לגבי תרגום ספרותי.

טי שירט של מורקמי

מורקמי "מתווך". על טי שירט.

בין הנושאים העולים בכתבה: מורקמי כסופר שצובר פופולריות אדירה אף על פי שהוא כותב בשפה שמעט אנשים שולטים בה; התפקיד שממלאות יצירות מתורגמות ביפן; למי שייכת היצירה המתורגמת – לסופר או למתרגם?; מבט קצר על ההבדלים שקיימים בין יפנית לאנגלית, והאופן שבו הם עלולים להקשות על התרגום; מורקמי על אורך חיי המדף של התרגום.

כמה שאלות חלפו בראשי בזמן הקריאה, ואולי תוכלו להתייחס אליהן אתם לאחר קריאת הכתבה:

  1. מה דעתכם על סופרים-מתרגמים? האם מוטב שסופר בעל סגנון מובחן לא יתרגם?
  2. האם אתם מוצאים הבדל סגנוני מהותי בין יצירות מקור בעברית ליצירות מתורגמות בעברית? מעבר לביטויים המתורגמים בצורה מילולית מדי, האם אתם מוצאים השפעה מהותית של שפות זרות על הטקסט המתורגם בעברית?
  3. כמה מספריו של מורקמי תורגמו לעברית מהתרגום שלהם לאנגלית, ביניהם "קורות הציפור המכנית" ו"ארץ פלאות קשוחה וסוף העולם", שאת שניהם אני מאוד אוהב. תרגום מתווך, דרך שפה שלישית, נחשב בדרך כלל לאסון. במקרה הזה הטקסט עבר שלוש שפות משלוש משפחות שונות (היפנית, הגרמאנית והשמית). בשני הספרים האלה, כמו בכל ספריו של מורקמי, קל להבחין בסגנון מובחן. אז מה בעצם הולך לאיבוד? (רמת קושי גבוהה).
  4. למתרגמים: כמה פעמים הזדמן לכם להיות בקשר הדוק עם סופר בתהליך התרגום?
  5. בונוס: תוכלו להמליץ על ספרים יפנים נוספים שתורגמו לעברית? אני מכיר רק את "שמיים כחולים, אדמה לבנה" המצוין של הירומי קוואקמי (סמטאות, 2012. מיפנית: נעמי עזר נקשימה).

מחכה לתשובות,

תומר

נ.ב.

אני רוצה להודות ליעל כהנא-שדמי מ"התרגומיה", דוברת יפנית בפני עצמה, שהפנתה אותי לשני פוסטים רלוונטיים מהבלוג שלה:

ראיון עם פיליפ גבריאל, ממתרגמיו של מורקמי.

עבודה של יעל, ועוד שתי חברות, בנושא נורמות של תרגום פרוזה יפנית לעברית.

מרדף אינסופי

שלום לכם,

בפתיחת הפוסט הזה אני רוצה להודות לחבר ובלשן שחי כבר כמה שנים בארצות הברית ונידב לי תמליל של שיחה עם שותפו האמריקני לדירה. הרי לכם דיאלוג על אלכוהול.

יש מקרא!

ישראלי – ISR

אמריקני – USA

ISR: Oh, can I have a chaser too?

USA: What do you mean?

ISR: Could you pour me a shot of whisky?

USA: Sure… But what do you mean? Do you want it for later?

ISR: Oh right, I know this – in Israel "chaser" means something different.

USA: It's what you drink BEFORE the beer?

ISR: huh?

USA: A chaser is what you drink AFTER your drink, because it chases it, right?

ISR: Oh, lol. I don't think that in Hebrew there's a temporal arrangement at all. It's just a shot of something stronger alongside your beer. Though generally it would be before I guess.

USA: Oh. In English it's definitely what comes after, and doesn't have to be a shot, and would generally be weaker. Like "Whisky and a coke chaser". But why do you call it a chaser in Hebrew if it doesn't chase anything?

ISR: Hell if I know, but "chase" is not a word in Hebrew so I guess we're not worried about it?

הסיטואציה הזאת משעשעת אותי עד מאוד. האנגלית של חברי הישראלי מצוינת, ויותר מזה – היא מעודכנת. הבלבול שנגרם כאן לא נובע מטעות בהבנת משמעותה של מילה פֶּר סֶה, אלא מחציית תרבויות סמנטית. נורא חשוב לי שהביטוי הזה יתפוס, אז תתחילו להשתמש בו.

משמעות המילה "צ'ייסר" היא מנה קטנה של משקה חזק עם הבירה. אבל משמעות המילה "chaser" היא, כפי שמוסבר כאן בדיאלוג, משקה שמגיע אחרי הבירה, ולרוב יהיה חלש. יש פה מעין מקרה של Faux Amis (רב-מילים: צמד מילים בשתי שפות שונות הנראות או נשמעות דומה אך משמעותן שונה).

זה יכול להיות chaser, אבל לא צ'ייסר.

זה יכול להיות chaser, אבל לא צ'ייסר.

יש לא מעט מופעים של "ידידי-שווא" צרפתים-אנגלים, בין השאר תודות למגע בין-תרבותי רב בין צרפתים לאנגלים (ראו, אגב, הפוסט המעניין הזה על חדירת מילים משפה לשפה). דוגמה פשוטה: Actuellement הצרפתית, שמשמעותה "כרגע", ו-Actually האנגלית, שמשמעותה "למעשה".

ובכן, המילה "צ'ייסר" הגיעה אלינו מאנגלית, כחלק ממגע בין-תרבותי מאוחר (המאה ה-20, אני מתאר לעצמי). באנגלית המילה מקושרת בצורה הדוקה לפועל Chase – לרדוף, ועל כן המילה מסמלת משקה שבא אחרי המשקה המרכזי, קרי, רודף אחריו. אבל בעברית, כפי שמציין חברי בדיאלוג, אין לה שום קשר ללוח הזמנים של ערב אלכוהולי. צ'ייסר משמעותה מנה קטנה של משקה חזקה המגיעה בכוס ייעודית. כמובן שחברי הישראלי מבין את ההבדל. אבל ברגע של היסח דעת הוא חזר לבאר שממנה שתה רוב שנותיו. זו הוכחה נפלאה לקושי שבהסתגלות לאינספור הדקויות של תרבות חדשה, מרדף אינסופי אחר השתלבות ברזולוציות הגבוהות ביותר.

ולכן צריך להיזהר, ולא לתרגם chaser, מילה בעלת ממד של זמן וללא הגדרות נוקשות נוספות, כצ'ייסר, מילה ללא מיקום מיוחד על ציר הזמן שמתייחסת למשקה חזק בגודל מסוים. המשמעויות של המילים נגזרות מתרבות השתייה המקומית, וההבדל התרבותי יצק משמעות חדשה למילה כשעברה מאנגלית לעברית.

בשורה התחתונה: אמריקנים לא יודעים להשתכר ותרגום הוא עניין תרבותי.

שתו ותיהנו,

תומר

תוספת מאוחרת:

תודה לי.א. – מתופף וברמן – שהזכיר לי שהחלופה העברית שקבעה האקדמיה ללשון למילה צ'ייסר היא "רודפן". בכל זאת, זה תרגום חסר משמעות בעיניי, מכיוון שאין איזה נוהג מיוחד להזמין משקה אחרי הבירה בישראל. ככה שאם אנשים יתחילו להחליף את השימוש המקומי ב"צ'ייסר" ב"רודפן", זה יהיה חסר משמעות אף יותר. מה הטעם להזמין סיבוב של "רודפנים" כדי לפתוח את הערב?