איך אתה יודע עברית?

רשומה נבחרת

לא פעם אני נאלץ להתנצל בפני חברים, מכרים, לקוחות פוטנציאליים: לא, אני לא מתרגם לאנגלית. או לצרפתית. אני לא מתרגם מעברית. אני מתרגם לעברית. הבדל של אות אחת קטנה. אני לא כועס, חלילה, יש הרבה מקצועות שאני עצמי מעולם לא התעמקתי בהם, מקצועות שאני לא מבין במה הם כרוכים. אז הנה, אנסה להסביר.

מקצוענים - אילוסטרציה

מקצוענים – אילוסטרציה

 ההנחה הבסיסית לגבי מתרגמים היא שהם צריכים לשלוט בשפה הזרה שממנה הם מתרגמים. מי שעבד בתרגום מכיר את התגובות המתפעלות: "מאיפה האנגלית, מהטלוויזיה?". "סינית? מה, גרת שם?". והחביבה עליי: "אתה פרסי מהבית?" (תנו בי מבט אחד ותבינו שהתשובה שלילית). ברור לחלוטין שמתרגמים חייבים להכיר היטב את השפה שהם מתרגמים ממנה. אם לא יכירו, איך יתרגמו? איך יבינו את האירוניה וההומור והמטאפורות, איך יפצחו את כוונת המשורר? אבל זה רק היבט אחד של העבודה, ההיבט הפסיבי שלה, הבנת הנקרא.

יש עוד שני היבטים מהותיים ביותר לעבודה. הראשון הוא היכולת המסתורית להעביר טקסט משפה אחת לאחרת: זה ההיבט שחוקרי תרגום מנסים לתאר ולנתח. הוא חשוב ביותר, ואולי החשוב ביותר, אך לשם הפשטות לא אעסוק בו כאן. השני הוא הכתיבה בעברית. נדיר לשמוע מישהו שואל מתרגם ישראלי "מאיפה העברית שלך?". זה עלול להישמע לכם מוזר. אולי נראה לכם מובן לחלוטין מאיפה העברית של המתרגמת מהקומה למעלה, או של המתרגם שעשה לכם פרויקט בעבודה. הרי הם ישראלים. רובם, בכל אופן. דוברי עברית שפת אם. לדעת עברית זה לא החלק הקשה פה, נכון?

הגישה הזאת מעידה על הבנה לקויה של מהות עבודת התרגום. רוב תושבי ישראל יודעים עברית, זה נכון, אבל ממש לא כולם יודעים עברית ברמת כתיבה טובה מספיק, כזו שאפשר לכנות "מקצועית". שימו לב שאני מדבר על כתיבה, לא על תרגום. אחרי ככלות הכול, מתרגמים כותבים טקסט בעברית. נכון, הרעיונות אינם שלהם, מישהו אחר כתב אותם. אבל המתרגמת או המתרגם הם אלה שצריכים לקחת את כל שאר האלמנטים שבטקסט (גוף שלישי או ראשון, משלב נמוך או גבוה, מסוגנן או פשוט) ולתרגם אותם לעברית על-ידי יצירת טקסט חדש לחלוטין בשפה חדשה לחלוטין. ולכן הם חייבים לשלוט בשפת היעד, קרי השפה שהם כותבים בה.

אולי נדמה לכם שכל האלמנטים האלה שנמצאים "מסביב" לתוכן אינם חשובים, או שהם פחות חשובים. אבל כותבים ראויים, בין שמדובר בסופרת פרוזה ידועה, כותב נאומים או חוקרת שכתבה רב-מכר בפיזיקה פופולרית, לא מצליחים רק מפני שהרעיונות שלהם מצוינים, אלא כי הם ידעו איך להגיש אותם (או שמישהו אחר ידע איך להגיש אותם עבורם). יש הבדל גדול בין השימוש בשפת אם לצורכי תקשורת יומיומית, לבין השימוש בשפה ככלי מקצועי.

הכתיבה בעברית כמיומנות מקצועית

הכתיבה בעברית כמיומנות מקצועית

אפשר לחשוב על זה כך: הכתיבה בעברית היא מיומנות מקצועית שמתרגמים רוכשים. בדיוק כמו שמתכנת לומד לכתוב בשפת קוד. אני, כמו רבים אחרים, מנסה לפתח את המיומנות הזאת כל הזמן. אני מתרגל את הכתיבה בעברית מדי יום, לא רק בטקסט הזה, אלא גם בטקסטים שאני מתרגם. באנגלית, לעומת זאת, אני קורא מדי יום אבל לא כותב, ואם אגש כעת לתרגם טקסט לאנגלית, זאת תהיה חוויה חדשה עבורי, מלאכה שאיני מיומן בה.

מובן שיש מתרגמים דו-כיווניים. יש אנשים שכותבים בשתי שפות (או יותר), חיים את שתי השפות באותה מידה, ואפילו גדלו עם שתי השפות בבית. אבל לא כל מתרגם שמסוגל לקחת טקסט באנגלית ולייצר טקסט רהוט בעברית, מסוגל לעשות את ההפך באותה רמה. גם שיקול כלכלי מעורב בעניין. אני כותב בעברית הרבה יותר מהר משאני כותב באנגלית או בכל שפה אחרת. מכיוון שמתרגמים מרוויחים לפי מילה ולא לפי שעה, לא משתלם לי לתרגם מעברית לאנגלית, גם אם מדובר בטקסט פשוט שאני מסוגל לתרגם כהלכה.

כדי להיות מתרגם טוב לא מספיק להבין היטב את השפה שמתרגמים ממנה, אקזוטית ככל שתהיה. חשוב לא פחות לשלוט ברמה מקצועית בשפה שמתרגמים אליה. אז לא, אני לא מתרגם לאנגלית. או לצרפתית. עברית היא כלי העבודה שלי. אני כותב בעברית.

תומר

 

נמאס מזה

זהפוסט שבסופו שאלות אליכם.

לפני כמה ימים צדה את מבטי כותרת באתר הארץ: "למה זה כל כך מביך ומשפיל לקנות בקופיקס?". ניסן שור ניסה לתת תשובה לשאלה הזאת, וכמי שמחפש הצדקות לכל הקפה היקר שהוא קונה, מיהרתי לקרוא את הטור. למען האמת, משהו בכותרת התחיל להציק לי רק במבט שני או שלישי, לאחר סיום הקריאה. מה הציק לי? "זה".

"זה" מציק לי כבר די הרבה זמן. לא שהוא נשמע לי עילג במיוחד. הרי הסיבה שהכותרת לא לכדה את תשומת לבי כבר בקריאה ראשונה היא הטבעיות שלה. היא נשמעת טבעית ("טבעי" הוא מה שנשמע לנו טוב, לעומת "תקין", שהוא מה שנכון על-פי הכללים). אבל אני שם לב למקרים רבים שבהם אנשים אומרים, או כותבים בפייסבוק, משפטים כמו "זה קורה ש…" או "זה לקח לי זמן להבין ש…", וכו'. כלומר משפטים שבהם "זה" לא מצביע על שום דבר. המשפט, בעברית, יסתדר נהדר בלעדיו. "קורה ש…", "לקח לי זמן להבין ש…". לא זאת בלבד, אלא שהם אפילו נשמעים (לי, לפחות) טוב יותר בלעדיו. אותו דבר לגבי הכותרת מהארץ: "למה מביך ומשפיל כל כך לקנות בקופיקס?". פוף, זה נעלם.

זהו זה! אילוסטרציה

זהו זה! אילוסטרציה

אני מסתכל במילון בחיפוש אחר הסבר. כל ההוראות מציגות את "זה" כאלמנט שמצביע תמיד על דבר ספציפי. אך לא זה מה שקורה בכותרת. ישנה הוראה המדברת על הדגשה: "איך זה לא עלה הרעיון בדעתי קודם?" (דוגמה מ"רב-מילים"). אבל גם כאן לא מדובר באותו שימוש. ברור שבכותרת, ה"זה" כאילו מתייחס ל"לקנות בקופיקס", ובכך מהווה חזרה מיותרת על דבר שמצוין במפורש. ואותי לימדו שכתיבה טובה היא כתיבה פשוטה ובהירה בלי עומס מיותר.

אני פונה לפתרון מתבקש: השפעת האנגלית. בשפה האנגלית, משפטים כמו הכותרת הנ"ל דורשים את it כמין פרוקסי לנושא. Why is it so embarrassing and humiliating to shop at Cofix? אבל בעברית אין צורך בכך (אאל"ט, בכותרת מהארץ כבר יש נושא: "לקנות בקופיקס" – זוהי פסוקית נושא. סלחו לי אם אני טועה, אני מעט חלוד בתחביר). אבל אין לי אפשרות לקבוע באופן חד-משמעי שזאת התשובה.

אין ספק שבמקרים רבים, ובייחוד בדיבור, האוזן מושכת אותנו אל ה"זה". אנחנו כאילו מנסים לסתום איזה חור שנמצא שם, לפצות על חסך כלשהו. מדוע נדמה לנו שחסר משהו במשפט כמו "מעניין שהיא אמרה את זה"? האם הוא באמת נשמע טוב יותר, טבעי יותר, או נכון יותר בגרסה הבאה: "זה מעניין שהיא אמרה את זה"?

נותרתי ללא תשובות ברורות, אז הנה כמה שאלות לסיום:

על מה אנחנו מפצים כשאנחנו משתמשים ב"זה" הסתמי?

האם אנו מושפעים מאנגלית (או שפות אחרות, כמו צרפתית, שמשתמשות בצורות סתמיות כדי לייצג נושא)?

האם השימוש ב"זה" בכותרת של הארץ הוא תקין? (בין אם הוא תקין ובין אם לא, אני משתדל לא להשתמש בו בתרגום, וזאת מתוך הרצון לנקות, לעשות את המשפטים קצרים וקלים יותר).

ואולי השאלה החשובה ביותר: האם "זה" נשמע לכם טבעי ומדויק כפי שהוא מופיע בכותרת?

את סוגיית המבוכה וההשפלה נשאיר לפעם אחרת.

***

תוספת מאוחרת: בפייסבוק התקבלה תשובה מנטע שניר לגבי ההיבט הדקדוקי של העניין. נטע כותבת:

קוראים לזה "זה ייתורי", הוא לא ממלא תפקיד תמאטי ולכן לא מתנגש עם הנושא של המשפט שמופיע אחרי הפרדיקט. זה תקין דקדוקית.

תודה נטע!

נדמה לי שעניין ה"ייתוריות" מחזק את טענת הפיצוי – אנו מפצים כאן על משהו, או מרגישים חסך כלשהו, אחרת למה להוסיף למשפט אלמנט שאין לו שום תוכן תמאטי? צריך לזכור שלסדר המילים במשפט יש חשיבות רבה בכתיבה, כיוון שהוא עשוי לשנות גם את הפוקוס בקריאה, קרי את הדגש. עם זאת, אני לא חושב שהתוספת של "זה" בכותרת בהארץ משנה באופן משמעותי את הדגש, או מעניקה איזושהי עוצמה שחסרה בלעדיו. כלומר הדגש על "כל כך" נותר זהה, והדגש השני, שלדעתי נמצא על "קופיקס", בסוף המשפט, לא משתנה גם כן.

 

מהי אמת, בעצם?

בטור הביקורתי הזה, אלון עידן מצביע על ביטוי שכולנו מכירים היטב – "האמת שלי", ובהרחבה, "אני הולך עם האמת שלי". עידן בוחן את ההשלכות החברתיות והפסיכולוגיות של השימוש בביטוי הזה, אבל אני רוצה להתייחס רגע להיבט אחר, ולומר שבעצם יש פה דוגמה נהדרת להתפתחות של שפה.

הרי הביטוי "האמת שלי", כמו שאומר עידן, כלל אינו קשור ל"אמת" במובנה הקלאסי. בעברית של ימינו, הביטוי הכבול "האמת שלי/שלה/שלו" מתייחס, למעשה ל"אמונה" או "עמדה" שאדם מאמין בה בכל תוקף. יהיו אשר יהיו הסיבות התרבותיות להתפתחות הביטוי הזה, זוהי בעצם משמעות נוספת שצורפה למילה הזו, הרלוונטית רק לצורת השייכות, ואפשר אפילו לדמיין תרחיש עתידי שבו היא תהפוך להוראה מילונית נוספת תחת הערך הראשי "אמת". לדוגמה:

  • אמת – דבר נכון. "חשבתי שהוא שיקר, אך הסתבר שהוא אמר את האמת".
    • האמת שלי – דבר שאדם מאמין בו בכל תוקף. "אני הולך עם האמת שלי ומצביע להעביר את עדן בן-זקן לשלב הבא".

איך הביטוי הזה נוצר? האם הוא קשור לביטוי האנגלי true to myself ("להיות נאמן לעצמי")? יכול להיות, הרי לא קשה לראות את הקפיצה בין "להיות נאמן לעצמך" לבין הרצון לומר את דעתך בלי לרכך אותה. כשאני מגגל את הביטוי "my truth" באנגלית, אני מוצא כ-400,000 תוצאות, לא מספר עצום בקנה מידה של גוגל באנגלית, ובכל זאת הוא מעיד על כך שהביטוי הזה אינו זר לחלוטין לדוברי אנגלית. האם משם הוא בא? שוב, יכול להיות.

הביטוי "האמת שלי" חורק לנו כשאנחנו חושבים עליו לעומק. הרי, כפי שכותב אלון עידן, "האמת שלי" היא בעצם ההיפך מ"האמת" כיוון שהיא אינה עובדה אובייקטיבית, אלא דעה אישית. אבל אם בעתיד תתקבל המשמעות החדשה הזו בעברית באופן מלא, ולא תעורר בנו עוד אי נוחות, מבקרי תרבות ייאלצו לעבור לביטוי המעצבן הבא, שגם הוא יתקבל, וכן הלאה, וכן הלאה. עד אז, האמת שלו והאמת שלה והאמת שלי ימשיכו להישמע, לחלקנו, מטופשות למדי.

שבת כנה ונעימה שתהיה לכם,

תומר

המלצה אֶפִּית

התוכנית Epic Rap Battles of History היא אחת מסדרות הרשת האהובות עלי. היא לא חדשה, והיא כבר זכתה בפרסי "סטרימי" רבים, אבל העונה הנוכחית נהדרת, ורמת ההפקה בה טובה מתמיד.

כל פרק הוא "באטל-ראפ" של כמה דקות בין שתי דמויות היסטוריות (ולעתים גם שלוש ומעלה). היוצרים של הסדרה והכוכבים הראשיים שלה, פיטר שׁוּקוֹף (Nice Peter) ולויד אלקוויסט (Epic Lloyd) משתמשים במונח "היסטוריה" בחופשיות רבה. לצד קרבות כמו "איינשטיין נגד הוקינג" ו"שאקה זולו נגד יוליוס קיסר" אפשר למצוא גם את "דארת' ויידר נגד אדולף היטלר" ו"ג'ק המרטש נגד חניבעל לקטר".

הקרבות מצטיינים במשחקי מילים – אמנות חנונית למדי בצורתה הגולמית – וברפרנסים בלתי פוסקים שבאמצעותם המתמודדים קוטלים אחד את השני ומתרברבים בהישגיהם. הקרבות ה"היסטוריים" מקפידים באופן כללי על דיוק, ואם לא תכירו את הפרטים ההיסטוריים אתם עלולים לפספס את הבדיחות. אבל הקרבות הטובים ביותר, לטעמי, הם אלה שמבוססים על תרבות פופולרית וקולנוע. דוגמה מצוינת היא אחד הפרקים האחרונים, "ג'יימס בונד נגד אוסטין פאוורס" (כאן למעלה). המורשת העשירה של בונד היא קרקע פוריה לבדיחות ומשחקי מילים ששני הצדדים משתמשים בהם. למתקדמים: גשו לעמוד הזה, שמפרט ומסביר את הבדיחה בכל אחת מהשורות. תוכלו לראות כמה מחשבה וחדווה הושקעו בכתיבה.

אגב, יש לא מעט אורחים בקרבות. אמנם רובם כוכבי רשת בעצמם, אבל לאורך השנים התארחו גם סלבז רציניים יותר, כמו סנופ דוג (בתפקיד משה, נגד סנטה קלאוס) ואל ינקוביק (Weird Al, בתפקיד אייזק ניוטון, נגד ביל ניי).

צפייה מהנה,

תומר

נ.ב.

עוד כמה קרבות מומלצים:

לסטודנטים לספרות אנגלית

לסטודנטים לקולנוע

למעריצי סטיב ג'ובס

לחובבי רוקנרול

וכמובן – משחקי הכס

זהירות, גמל מעופף!

לא מזמן התפרסם באתר "אלכסון" טור יפה של אביב פרץ, העוסק בקושי להשתלט על שפה חדשה בעת המגורים בחו"ל. אביב סיים את הטור באנקדוטה הבאה:

"רק לפני שבוע ניסיתי להסביר לאמריקאי איפה נמצא הקוּלֶר. יעבור עוד זמן רב עד שיימחה מזכרוני תצלום עיני העגל שלו, אחרי שסרק את האיזור ולא הבין איך צידנית קשורה לעניין. ואתם, אל תהיו כמוני. אמרו water fountain".

כמה מגיבים קפצו ואמרו שדווקא מקובל לחלוטין לומר water cooler באנגלית לתיאור המכשיר שמכונה "קוּלֶר" בישראל. מגיב אחד אף טען כי האמריקאי שאביב דיבר איתו סתם היה ראש קטן, שהיה אפשר לצפות ממנו להבין. נשים רגע בצד את העובדה שרוב האמריקאים שאומרים water cooler, מתכוונים בעצם ל"בר מים" (נו, תמי 4) ולא לברזייה. אנסה להסביר מדוע האמריקאי לא היה מבין את אביב גם לו שניהם היו מדברים על "בר מים".

cooler bottle

אל תתנו לקולרים מרושעים להרוס לכם את היום

חשבו על הדוגמה הבאה בעברית: השותף לדירה ניגש אליכם ושואל אם יש לכם מפזר. הרי הייתם מתקשים להבין שהוא מדבר על "מפזר חום", אלא אם הוא היה מצביע ישירות על מפזר החום ושואל, "אפשר לקחת את המפזר?". גם במקרה הזה, הניסוח שלו היה נשמע מוזר. הרי פשוט "לא אומרים ככה" (אם כי לתחושתי העברית המודרנית כן סובלנית לקיצורים מהסוג הזה יותר מאשר האנגלית). אך המקרה שאביב הציג הוא חריף יותר, כי לא רק שלא מקובל לומר "קולר" באנגלית בהתייחס ל-water cooler, אלא של-cooler לבדו יש משמעות אחרת לגמרי, "צידנית". הנה דוגמה קיצונית יותר בעברית: אתם מסתובבים בפארק עם חברים, ולפתע אחד מהם אומר: "תראו את הגמל הזה!". אתם מסתכלים סביב בפליאה! מדוע יש גמל בפארק, באמצע העיר? הרי אין לכם שום אפשרות לדעת שהכוונה שלו הייתה ל"גמל שלמה" החביב שחולף על פניכם. הרגלים לשוניים שולטים בתפיסה, בייחוד כשההקשר אינו חד-משמעי.

דוברים זרים שמגיעים לארצות הברית עלולים להתבלבל לעתים תכופות, מכיוון שביטויים רבים באנגלית "מהגרים" לשאר העולם ובדרך משנים מעט את משמעותם. לדוגמה, אף על פי ש"דיסק און קי" הוא ביטוי ב"אנגלית", רוב האמריקאים לא יבינו למה תתכוונו. הם רגילים לומר flash drive, memory stick, או להשתמש באחת החלופות המקובלות האחרות. הייתם יכולים באותה מידה לומר להם "החסן נייד", בעברית.

בקיצור, גם אם נדמה לכם שאתם יודעים אנגלית מצוין, יש הרבה מאוד מלכודות שאפשר ליפול בהן כשמנסים להתרגל לשימוש יומיומי ומקומי בשפה. כדי לשלוט בשפה דיבורית על בורייה צריך להתאמן על רטוב. במובן זה, המגיבים שמיהרו לכתוב לאביב שדווקא כן אומרים water cooler, רק הצדיקו את הטענה שלו.

חצי פוסט קאמבק

אני שמח לחזור לפרסם בבלוג, גם אם אני עדיין לא מצליח לכתוב כאן באופן סדיר. מגוון עניינים אחרים ומשמחים מעסיקים אותי, והבלוג משלם את המחיר. אני מקווה שזה ישתנה בעתיד הנראה לעין.

בינתיים, אני רוצה לפרסם קישורים לשני טורים קצרים בנושא שפה ותרגום שכתבתי עבור "אלכסון".

בראשון אני מתלונן על ההרגל המעצבן לתקן טעויות בעברית תוך כדי שיחה.

השני מדבר על תרגום של צורות נקבה "ניטרליות" מאנגלית. בקצרה: בארצות הברית מקובל כיום בעיתונות ובאקדמיה להשתמש בכינוי הגוף She כשרוצים לתת דוגמה גנרית. זהו הרגל שמקורו בסיבות של שוויון מגדרי. אני מנסה להסביר למה מסובך לתרגם את זה לעברית, ומה אפשר לעשות.

אפשר לעקוב אחרי פרסומים נוספים שלי, כולל המדור הקבוע "שקרים מהחיים", בעמוד הכותב שלי באלכסון.

ובכל זאת, אני רוצה להשאיר כאן משהו נחמד. תכננתי לכתוב על ראפ כזירה להתחדשות לשונית בישראל. מכיוון שאין לי זמן בשלב זה, הנה אחד משירי הראפ המקוריים ביותר שנכתבו בעברית, "חצי" של סדאייל (Sadyle). קלאסיקה.

הראפרים של סדאייל שרים במבטא כבד ומייבאים איתם גם את התחביר והדקדוק ה"רוסיים" שמוכרים לכל ישראלי. הדבר בולט במיוחד בפזמון, עם שורות כמו: "חצי של אגרסיה עולמית נופלת על כתפיים של סדאייל", "אני רוצח סדרתי שמסתובב בלילה בַּירושלים", ו-"ברחוב קר, בדירה יקר, ובפנים אש". המילים של השיר הן תערובת נפיצה של עברית-רוסית, אנגלית ו"רעיונות" של ראפ והיפ-הופ. התוצאה אדירה. השיר הזה בורא ניב חדש של שפת הקודש.

תיהנו,

תומר

נ.ב.

אתגר: בגרסת המילים שצירפתי כאן, נסו למצוא את הטעויות.

 

העברית יוצאת לציד

שלום לכולם,

אתגר מיוחד לחנוני לשון (וכן לחובבי לשון שאינם חנונים):

אחת התופעות המשעשעות ביותר בשפה האנגלית היא שמות העצם המכונים collective nouns. אלה שמות המתייחסים לקבוצה של בעלי חיים ממין מסוים (לפי ויקיפדיה מדובר בשמות מעולם הציד, ושימו לב גם לערך המשעשע על ספר "סיינט אלבנס", שממנו מובאות חלק מהמילים האלה). אנחנו נתקלים בשמות האלה לראשונה בשיעורי אנגלית בבית הספר, וחלקם מוכרים היטב: a murder of crows ו-a school of fish, למשל. אבל בלינק לעמוד הוויקיפדיה הנ"ל תמצאו רשימה מורחבת שכוללת כמה שמות משעשעים (an army of Caterpillars) ואף תמוהים (a business of Flies).

העברית הסתפקה עד היום בכמה שמות בסיסיים נפוצים (להקה, עדר, נחיל), למרות שברשימה המופיעה באתר "השפה העברית" אפשר למצוא גם "גַּמֶּלֶת" של גמלים, "חַמֶּרֶת" של חמורים ו"עדה" של דבורים. בעקבות שיחה עם ניצן בלייברג, בלשן לעת מצוא, שבה התחלנו להמציא גרסאות עבריות למילים האלה, החלטתי (מתוך שעמום, כמיהה לרייטינג, וסתם כי זה נחמד) לפתוח את האתגר לקהל הרחב. עזרו לנו להקים מאגר של שמות קבוצה בעברית!

פרלמנט של ינשופים. ובעברית?

פרלמנו של ינשופים. ובעברית?

הנה כמה דוגמאות שחשבנו עליהן, כדי לעזור לכם להיכנס לרוח האתגר. נסו לחשוב על הדימויים שהחיות השונות מעלות במוחכם, על שילובים מצחיקים, על משחקי מצלול, אבל העיקר – כמו שאומרים בריאליטי – לכו עם האמת שלכם. אלא אם היא גרועה.

בריכה של ברבורים

קרקס של צבועים

הרמון של חסידות

חגיגה של חוגלות (ניצן)

מדרשה של פינגווינים (ניצן, ציון לשבח)

ועידה של ינשופים (ברוח המקור)

שוק של שקנאים

ערסל של עצלנים

ברדק של ברחשים!

המולה של מולים (ניצן)

מנזר של שרקנים (רועי – כן, כן, כבר יש תרומות חיצוניות)

אחווה של חמורים

ניצן טען, ובצדק, שיש למצוא חיות המתאימות לשמות היחידות השונות בצבא. אמנם תרבות הציד לא נפוצה בישראל, אבל אין סיבה שלא ננצל את המשאבים התרבותיים הקיימים שלנו למטרות שוחרות שלום!

גדוד של דגים/דגיגים (ניצן)

פלוגה של פרעושים (ניצן)

כנף של שחפים

כנף של יסעורים

חטיבה של זאבים

ועוד

הוסיפו הצעות בתגובות לפוסט ועזרו לנו להרחיב את המאגר. אתם מוזמנים, כמובן, להשתמש גם במילים שאנחנו כבר השתמשנו בהן, אין מגבלה.

חג שמח,

תומר