לא פעם אני נאלץ להתנצל בפני חברים, מכרים, לקוחות פוטנציאליים: לא, אני לא מתרגם לאנגלית. או לצרפתית. אני לא מתרגם מעברית. אני מתרגם לעברית. הבדל של אות אחת קטנה. אני לא כועס, חלילה, יש הרבה מקצועות שאני עצמי מעולם לא התעמקתי בהם, מקצועות שאני לא מבין במה הם כרוכים. אז הנה, אנסה להסביר.

 ההנחה הבסיסית לגבי מתרגמים היא שהם צריכים לשלוט בשפה הזרה שממנה הם מתרגמים. מי שעבד בתרגום מכיר את התגובות המתפעלות: "מאיפה האנגלית, מהטלוויזיה?". "סינית? מה, גרת שם?". והחביבה עליי: "אתה פרסי מהבית?" (הלוואי, אבל לא). ברור לחלוטין שמתרגמים חייבים להכיר היטב את השפה שהם מתרגמים ממנה. אם לא יכירו, איך יתרגמו? איך יבינו את האירוניה וההומור והמטאפורות, איך יפצחו את כוונת המשורר? אבל זה רק היבט אחד של העבודה, ההיבט הפסיבי שלה, הבנת הנקרא.

יש עוד שני היבטים מהותיים ביותר לעבודה. הראשון הוא היכולת המסתורית להעביר טקסט משפה אחת לאחרת: זה ההיבט שחוקרי תרגום מנסים לתאר ולנתח. הוא חשוב ביותר, ואולי החשוב ביותר, אך לשם הפשטות לא אעסוק בו כאן. השני הוא הכתיבה בעברית. נדיר לשמוע מישהו שואל מתרגם ישראלי "מאיפה העברית שלך?". זה עלול להישמע לכם מוזר. אולי נראה לכם מובן לחלוטין מאיפה העברית של המתרגמת מהקומה למעלה, או של המתרגם שעשה לכם פרויקט בעבודה. הרי הם ישראלים. רובם, בכל אופן. דוברי עברית שפת אם. לדעת עברית זה לא החלק הקשה פה, נכון?

הגישה הזאת מעידה על הבנה לקויה של מהות עבודת התרגום. רוב תושבי ישראל יודעים עברית, זה נכון, אבל ממש לא כולם יודעים עברית ברמת כתיבה טובה מספיק, כזו שאפשר לכנות "מקצועית". שימו לב שאני מדבר על כתיבה, לא על תרגום. אחרי ככלות הכול, מתרגמים כותבים טקסט בעברית. נכון, הרעיונות אינם שלהם, מישהו אחר כתב אותם. אבל המתרגמת או המתרגם הם אלה שצריכים לקחת את כל שאר האלמנטים שבטקסט (גוף שלישי או ראשון, משלב נמוך או גבוה, מסוגנן או פשוט) ולתרגם אותם לעברית על-ידי יצירת טקסט חדש לחלוטין בשפה חדשה לחלוטין. ולכן הם חייבים לשלוט בשפת היעד, קרי השפה שהם כותבים בה.

אולי נדמה לכם שכל האלמנטים האלה שנמצאים "מסביב" לתוכן אינם חשובים, או שהם פחות חשובים. אבל כותבים ראויים, בין שמדובר בסופרת פרוזה ידועה, כותב נאומים או חוקרת שכתבה רב-מכר בפיזיקה פופולרית, לא מצליחים רק מפני שהרעיונות שלהם מצוינים, אלא כי הם ידעו איך להגיש אותם (או שמישהו אחר ידע איך להגיש אותם עבורם). יש הבדל גדול בין השימוש בשפת אם לצורכי תקשורת יומיומית, לבין השימוש בשפה ככלי מקצועי.

אפשר לחשוב על זה כך: הכתיבה בעברית היא מיומנות מקצועית שמתרגמים רוכשים. בדיוק כמו שמתכנת לומד לכתוב בשפת קוד. אני, כמו רבים אחרים, מנסה לפתח את המיומנות הזאת כל הזמן. אני מתרגל את הכתיבה בעברית מדי יום, לא רק בטקסט הזה, אלא גם בטקסטים שאני מתרגם. באנגלית, לעומת זאת, אני קורא מדי יום אבל לא כותב, ואם אגש כעת לתרגם טקסט לאנגלית, זאת תהיה חוויה חדשה עבורי, מלאכה שאיני מיומן בה.

מובן שיש מתרגמים דו-כיווניים. יש אנשים שכותבים בשתי שפות (או יותר), חיים את שתי השפות באותה מידה, ואפילו גדלו עם שתי השפות בבית. אבל לא כל מתרגם שמסוגל לקחת טקסט באנגלית ולייצר טקסט רהוט בעברית, מסוגל לעשות את ההפך באותה רמה. גם שיקול כלכלי מעורב בעניין. אני כותב בעברית הרבה יותר מהר משאני כותב באנגלית או בכל שפה אחרת. מכיוון שמתרגמים מרוויחים לפי מילה ולא לפי שעה, לא משתלם לי לתרגם מעברית לאנגלית, גם אם מדובר בטקסט פשוט שאני מסוגל לתרגם כהלכה.

כדי להיות מתרגם טוב לא מספיק להבין היטב את השפה שמתרגמים ממנה, אקזוטית ככל שתהיה. חשוב לא פחות לשלוט ברמה מקצועית בשפה שמתרגמים אליה. אז לא, אני לא מתרגם לאנגלית. או לצרפתית. עברית היא כלי העבודה שלי. אני כותב בעברית.

תומר