ככה הולך לו הזמן לאיבוד

שלום לכם,

 

להצחיק זה לא קל. במיוחד בשבילי, אני בדרך כלל מצליח לפשל לחלוטין את הבדיחות שאני מנסה לספר. כשצריך בנוסף לתרגם אותן לשפה אחרת, הסיכויים להצחיק יורדים פלאים.

 

הנה בדיחת מוזיקאים שסיפר לי גיא שמי (מוזיקאי נהדר ואיש מבדר ביותר). אמנם בדיחות מהסוג הזה נידונו לכישלון בכתב, אבל בואו ננסה בכל זאת. השומע (ש) אמור לשאול את המשמיע (מ) שתי שאלות בזו אחר זו: מי אתה? ולאחר מכן – מה הבעיה שלך?

ש: מי אתה?

מ: מתופף

ש: מה הבעיה שלך?

מ: (מתפרץ וקוטע אותו) – time.

 

כל מי שניגן בלהקה או עסק במוזיקה יכול להבין את הבדיחה הזאת. אחד מתפקידיו של המתופף הוא לשמור על הקצב של הלהקה ועל מהירות הנגינה שלה (keeping time), ומוזיקאים ישראלים משתמשים לא אחת במושג "time" כדי להתייחס למהות של התפקיד הזה. על כן – מתופף שלא מצליח לחכות לרגע הנכון כדי לענות על תשובה, הוא ללא ספק מתופף עם בעיית time.

ניסיתי לספר את הבדיחה למייגן, אמריקנית צעירה. ככה זה הלך:

מייגן: Who are you?

אני: I'm a drummer.

מייגן: What's your problem?

אני (מרוצה מעצמי להחריד, קוטע אותה): Time.

 

מייגן נבהלה, עצרה, ולא צחקה. הסיבה?

המשמעות של קריאת time באנגלית היא "נגמר הזמן" (כמו בשעשועונים, למשל). מייגן חשבה שאני קוטע אותה כי אין לה זמן, ולא הבינה מה אני רוצה מהחיים שלה. המוניטין שלי כמספר בדיחות – המשיך להדרדר.

 

כמובן שאפשר לשנות את הפאנץ' של הבדיחה באנגלית ל-keeping time, זה כנראה יעבוד, אבל מכיוון שהקטיעה אמורה להיות מהירה, זה מסרבל קצת את הבדיחה.

 

ידוע שקשה מאוד לתרגם בדיחות. הן מתבססות לרוב על קצב, משחקי מילים, הקשרים תרבותיים, בקיצור – כל מה שקשה מאוד להעביר בתרגום. במקרה הזה נוצר מצב ייחודי, הבדיחה באנגלית לא עובדת אף על פי שהמקור העברי משתמש במילה אנגלית למהדרין.

 

אכן, קשים חייו של המתרגם, ובכל זאת קשים יותר חייו של הקומיקאי (מתי בפעם האחרונה מישהו זרק עגבניות על מתרגם?).

 

שיהיה המשך קיץ מבדר.

 

תומר

 

נ.ב.

מכירים בדיחות שאי אפשר לתרגם? כתבו בתגובות!

 

נ.ב.ב

בדיחה נוספת בסדרה:

ש: מי אתה?

מ: זמרת.

ש: מה הבעיה שלך?

מ: (בקול של דיווה מעצבנת) מה הבעיה שלך? (דגש על ההברה האחרונה).

 

הפעם הבדיחה היא על הזמרת הדיווה. צר עולמו של המוזיקאי כעולם הנמלה.

כשהשפתיים זזות, הפה אומר: "מה לעזאזל?!"

שלום לכולם,

 

השהייה שלי בדיז'ון מתקרבת לסיומה, אז החלטתי לנצל את ההזדמנות כדי לכתוב על היבט מסוים של החוויה התרבותית בצרפת. אני נאלץ להתוודות – הלכתי לקולנוע אולימפיה ליד תחנת הרכבת של דיז'ון כדי לצפות בשני סרטי איכות מובהקים: The Dark Knight Rises (באטמן האחרון בשבילכם), ו-Abraham Lincoln: Vampire Hunter. כדי לרכך את המתקפה על האינטלקט הדל ממילא שלי, צפיתי בהם מדובבים לצרפתית. בעצם לא הייתה לי ברירה.

 

כל מי שחי תקופה בצרפת, או סתם הלך לקולנוע בזמן חופשה קצרה, מכיר את תופעת הדיבוב. בישראל אנחנו מקבלים גרסאות מדובבות לסרטים מצוירים שמוקרנות בקולנוע לצד הגרסאות המקוריות, בדרך כלל לטובתם של ילדים קטנים. אבל בצרפת, לא זה המצב. כמעט כל סרט אמריקני מדובב כאן לצרפתית. כך מקובל. יש גם סרטים שמוקרנים באנגלית המקורית עם כתוביות, אבל לא בכל מקום. הדיבוב הזה נחמד מאוד למי שרוצה להתאמן על הבנת השפה, אבל הפגיעה בחוויה הקולנועית גדולה מאוד. אני הרי יודע איך נשמעים מייקל קיין ומורגן פרימן, וגם בסרט קיצי ומוגזם כמו זה האחרון בסדרת סרטי באטמן, אני רוצה לשמוע את הקולות האיקוניים שלהם מהדהדים באולם. יש לציין שהמדובבים הצרפתיים מיומנים נורא. הם כמעט מצליחים לגרום לדיבוב להיראות סביר. הם מאוד מדויקים, אבל מספיקה רק חריגה קטנה כדי לעורר גיחוך ותחושה של סרט ליגה ז'.

הושג בהנחת סטודנט!

גם סרטי איכות ידובבו – באטמן החדש, ו"אברהם לינקולן: צייד ערפדים".

 

למה הצרפתים מדובבים את הסרטים שלהם? טוב, הם פשוט לא יודעים אנגלית מי יודע מה. גם לא שפות אחרות. במאמר שפורסם לפני שנתיים בעיתון הצרפתי החשוב, Le Monde, כותב דימיטרי בואדה, "עלינו להתעקש גם על הצורך לשלוט בכמה שפות; הרבה ביקורות ותגובות מתגוננות (נגד הדרדרות השפה – ת.ב.) נובעות מהתסכול של הצרפתים, שאינם מסוגלים להביע את עצמם בשפה שאינה שפת אמם!" הבעיה הזאת נובעת מהאגוצנטריות התרבותית של הצרפתים. כמובן שלתרבות הצרפתית יש תפקיד חשוב בהיסטוריה המודרנית, אבל ייתכן שמערכת החינוך עדיין לא התאימה את עצמה לעולם החדש, עולם שבו צרפת בפרט, ואירופה בכלל, אינן במרכז העניינים.

 

נדמה לי שהצרפתים נמצאים במעין תקופת מעבר בהקשר של צריכה תרבותית. מצד אחד, בתי הקולנוע וחנויות הספרים מלאות במוצרים זרים. מנגד, כמעט כולם מתורגמים. גם לישראלים קשה לקרוא ספרות בשפה זרה, אבל סרטים? חוויית הדיבוב שלי הייתה שלילית מאוד, ואני לא בטוח שרוב הצרפתים יודעים מה הם מפסידים. לא סתם מתאמנים שחקנים מקצועיים על השימוש בקול שלהם. האם הצרפתי הממוצע רואה על המחשב בבית סרטים בשפת המקור? אם כן, זאת עדות לפער בין "המערכת" הצרפתית לצעירים. אנסה לברר את הנושא. אם יש לכם חברים צרפתים, שאלו אותם וספרו לי!

 

תומר

 

נ.ב.

 

מי שהולך, משום מה, ל"אברהם לינקולן: צייד ערפדים", יכול לוותר על התלת-ממד. מיותר לחלוטין בסרט הזה.

נ.ב.ב

תודה לרועי גפטר שהעלה את השאלה החשובה: האם הצרפתייה, מריון קוטיאר, דובבה את עצמה בבאטמן? ובכן, למרבה הפתעתי – כן!

שלום ולהתראות

שלום לכם מדיז'ון שבצרפת,

 

השהות כאן, במסגרת חודש לימודים באוניברסיטת בורגון, מוכיחה לי ששיחה בשפה הצרפתית היא לא רק עניין לשוני, היא עניין תרבותי. אני בהחלט מסוגל לקחת ספר ולהבין יפה מאוד את כוונת הסופר והדמויות שלו, אבל קריאה ודיבור הם לא אותו הדבר.

 

אני פוגש בדיז'ון אנשים מכל העולם. אחת מהם היא ואלרי, אוקראינית שהגיעה לשפר את שליטתה בצרפתית לקראת לימודים מתקדמים בפאריס. ואלרי לומדת איתי ברמה 7 (הגבוהה מבין רמות הלימוד) ואני מקנא ביכולות השיחה שלה. נדרשים כישורי שפה טובים מאוד כדי ללמוד באוניברסיטה בצרפת. באחד הימים, לאחר ארוחת צהריים משותפת של כמה אנשים, נפרדתי ממנה בברכת au revoir פשוטה. התגובה של ואלרי? "אה, אין לנו שיעור ביחד עוד חצי שעה?" נדרש לי רגע כדי להבין מה בדיוק קורה. למה היא הסיקה מברכת "להתראות" בסיסית שאנחנו לא נתראה בזמן הקרוב? התעשתתי לאחר רגע ושיניתי במבוכה את הברכה שלי ל-à bientôt, ברכת פרידה נוספת שמשמשת את הדובר כשברור לו שהוא עומד להיפגש עם הנמען שוב בזמן הקרוב. בתגובה הנהנה ואלרי ופנתה בשמחה לדרכה.

הקמפוס של אוניברסיטת בורגון.

מגורי התלמידים באוניברסיטת בורגון. סכנה לשונית אורבת בירוק הירוק הזה.

 

התקרית הזאת גרמה לי לחשוב על הניואנסים השונים של מילות הפרידה בצרפתית. בעברית אנחנו משתמשים כמעט ללא הבחנה ב"להתראות", "ביי ביי", ואפילו "צ'או". לא קיים ביטוי אידיומטי מוגדר להבעת משמעות של "נתראה מעט מאוחר יותר, אולי רק בערב או מחר, אבל במועד שידוע לשנינו". אני יכול לדמיין את עצמי אומר לחבר "נתראה בערב" לאחר שקבענו להיפגש, אבל זה ביטוי שנתפר באופן ספציפי לנסיבות. בצרפתית, למשל, קל מאוד לומר à demain, כלומר "נתראה מחר". זה בהחלט לא ביטוי מילוני אבל עדיין מקובע מאוד בשפה. כל השילובים של à עם ציון זמן הם מאוד נפוצים. למשל, בסוף השבוע אמרה לי המורה à lundi, נתראה ביום שני. נוסיף גם את à tout à l'heure הקליל (נהגה "א-טו-טה-לור", פחות או יותר) שמשמעותו גם היא "נתראה עוד מעט" (אבל אולי אפילו ממש עוד כמה דקות), ואת adieu הדרמטי ו-salut הבלתי מחייב. המון דרכים לומר "יאללה ביי".

 

אם תרצו לשלוט בביטויים השונים בעת דיבור, שהות של כמה חודשים במדינה דוברת צרפתית תעשה לכם סדר בראש. קשב מינימלי לסביבה יאפשר לכם להפנים את הניואנסים השונים. אבל מה קורה בתרגום של טקסט ספרותי? מתרגם מצוין שואף לשמר כמה שיותר מאופיו של הטקסט המקורי מבלי ליצור טקסט מגושם בשפת היעד, במקרה שלי – עברית. למשמע עושר האפשרויות בצרפתית אני מתמלא חרדה. אם דמות של בחור צרפתי צעיר, למשל, אומרת au revoir לחבר, בתשעים ותשע אחוז מהמקרים אני אתרגם את זה כ"להתראות" או "ביי" בלי למצמץ. אבל מה קורה עם à tout à l'heure? האם המקבילה העברית של אותו צרפתי תאמר "נתראה ממש עוד מעט"? סביר להניח שלא. יהיה מוזר מאוד לקרוא תרגום לספר צרפתי שלכל אורכו נפרדות הדמויות זו מזו ב"נתראה בערב", "עד מחר", ו"טוב, אז עוד כמה דקות". אלו ביטויים שעולים בעברית רק בהקשר מסוים מאוד של שיחה. מה לגבי "ביי"? כאן איבדנו לחלוטין את הניואנס של הביטוי. כן – אני מסכים, מה זה משנה, זה סך הכול ביטוי של פרידה. וכן – האוזן (או העין) העברית לא מחפשת כל כך את הבדלי הניואנס האלה. הם לא חסרים לקורא העברי. אבל.

 

אבל מדובר בדוגמה מצוינת ופשוטה לאופן שבו בא לידי ביטוי שוני תרבותי בשפה. אם מטען תרבותי מסוים הולך לאיבוד במעבר הפשוט של מילות פרידה בין צרפתית לעברית, רק חשבו על כל החוסרים האחרים בספר מתורגם, חוסרים שאתם בכלל לא מודעים אליהם. דוגמה קלאסית היא פניות הקרבה והכבוד בצרפתית. דוברי צרפתית פונים לאדם שאינו קרוב אליהם בלשון "אתם". זה עניין תרבותי חשוב. יש גם פעלים שמשמעותם "לפנות בצורת קרבה" ו"לפנות בצורת כבוד". בתרגום המקורי לעברית של הספר "חרדתו של המלך סלומון" (רומן גארי), של אביטל ענבר, מופיע המשפט הבא, שמתייחס למערכת היחסים בין המלך סלומון, איש מבוגר, לז'אן, גיבור הספר הצעיר: "יש רגעים שהוא מדבר אתי בלשון-אתה ויש רגעים שהוא מדבר אתי בלשון-אתם"* (עמוד 122, אליבא ד-Google Books). במקור נעשה כאן שימוש בפעלים המיוחדים שהזכרתי. בעברית, הבעיה העיקרית של המתרגם אינה מציאת ניסוח אלגנטי, אלא שלאורך כל הספר, עד לאותה נקודה, לא בא לידי ביטוי ההבדל הזה בפניות. כלומר התרגום, שלא באשמתו, חושף כאן חוסר מסוים של הקורא העברי בהבנת מערכת היחסים בין שתי הדמויות. התרגום החדש משנת 2010, של ניר רצ'קובסקי, לא קיים באינטרנט, ואם למישהו יש גישה אליו אשמח לשמוע איך תרגם ניר את אותו קטע. למקרה שנשמרה חלוקת הפרקים המקורית – בצרפתית זה פרק 24.

 

אגב, ישראלית נוספת שלומדת איתי בדיז'ון, גלי, סיפרה לי על בחור אוסטרלי שלמד צרפתית ברמה גבוהה פה בקמפוס. הוא נהג להפרד ממנה כל יום ב-à demain. אבל ביום האחרון לשהות שלו כאן, הוא נפרד ממנה פעם אחרונה ב-au revoir ("להתראות" שלא מביע כוונה לפגישה חוזרת). הוכחה פשוטה ונהדרת לכך שהשימושים השונים האלה מושרשים אצל אנשים ששולטים בשפה המדוברת. ישראלים – הזהרו לא לבטל פגישות חשובות בצרפת במחי או רבואר!

 

אם אתם מכירים מקרים דומים של מילות פרידה מוזרות בשפות נוספות, או שביצעתם טעות "תרבותית" בשימוש שלכם בשפה זרה, תכתבו לי בתגובה או באופן אישי. ובינתיים – à bientôt. נדמה לי. עד הפוסט הבא.

 

תומר

 

* למי שמעוניין במקור הצרפתי: "Il y a des moments où il me tutoie et des moments où il me vouvoie". הבלטתי את הפעלים שמתייחסים לפניית קרבה ופניית כבוד. שם הספר בצרפתית: L'angoisse du Roi Salomon.

ברוכים הבאים

שלום לכולם,

אני תומר, אני מתרגם וזה האתר שלי.

אם הטקסט שלכם הוא ספרותי, עיוני, עסקי או טכנולוגי, ואתם רוצים לתרגם אותו לעברית מאנגלית, צרפתית או פרסית, אל תהססו לפנות אלי.

השירות שלי אדיב, מהיר ואיכותי.

הכתובת שלי היא ba.tomer@gmail.com.

בשלב מאוחר יותר תוכלו למצוא פה גם פוסטים שעוסקים בנושאים שמעניינים אותי: שפה, תרגום, מוזיקה, ספרות.

תהנו,

תומר בן אהרון