נמאס מזה

זהפוסט שבסופו שאלות אליכם.

לפני כמה ימים צדה את מבטי כותרת באתר הארץ: "למה זה כל כך מביך ומשפיל לקנות בקופיקס?". ניסן שור ניסה לתת תשובה לשאלה הזאת, וכמי שמחפש הצדקות לכל הקפה היקר שהוא קונה, מיהרתי לקרוא את הטור. למען האמת, משהו בכותרת התחיל להציק לי רק במבט שני או שלישי, לאחר סיום הקריאה. מה הציק לי? "זה".

"זה" מציק לי כבר די הרבה זמן. לא שהוא נשמע לי עילג במיוחד. הרי הסיבה שהכותרת לא לכדה את תשומת לבי כבר בקריאה ראשונה היא הטבעיות שלה. היא נשמעת טבעית ("טבעי" הוא מה שנשמע לנו טוב, לעומת "תקין", שהוא מה שנכון על-פי הכללים). אבל אני שם לב למקרים רבים שבהם אנשים אומרים, או כותבים בפייסבוק, משפטים כמו "זה קורה ש…" או "זה לקח לי זמן להבין ש…", וכו'. כלומר משפטים שבהם "זה" לא מצביע על שום דבר. המשפט, בעברית, יסתדר נהדר בלעדיו. "קורה ש…", "לקח לי זמן להבין ש…". לא זאת בלבד, אלא שהם אפילו נשמעים (לי, לפחות) טוב יותר בלעדיו. אותו דבר לגבי הכותרת מהארץ: "למה מביך ומשפיל כל כך לקנות בקופיקס?". פוף, זה נעלם.

זהו זה! אילוסטרציה
זהו זה! אילוסטרציה

אני מסתכל במילון בחיפוש אחר הסבר. כל ההוראות מציגות את "זה" כאלמנט שמצביע תמיד על דבר ספציפי. אך לא זה מה שקורה בכותרת. ישנה הוראה המדברת על הדגשה: "איך זה לא עלה הרעיון בדעתי קודם?" (דוגמה מ"רב-מילים"). אבל גם כאן לא מדובר באותו שימוש. ברור שבכותרת, ה"זה" כאילו מתייחס ל"לקנות בקופיקס", ובכך מהווה חזרה מיותרת על דבר שמצוין במפורש. ואותי לימדו שכתיבה טובה היא כתיבה פשוטה ובהירה בלי עומס מיותר.

אני פונה לפתרון מתבקש: השפעת האנגלית. בשפה האנגלית, משפטים כמו הכותרת הנ"ל דורשים את it כמין פרוקסי לנושא. Why is it so embarrassing and humiliating to shop at Cofix? אבל בעברית אין צורך בכך (אאל"ט, בכותרת מהארץ כבר יש נושא: "לקנות בקופיקס" – זוהי פסוקית נושא. סלחו לי אם אני טועה, אני מעט חלוד בתחביר). אבל אין לי אפשרות לקבוע באופן חד-משמעי שזאת התשובה.

אין ספק שבמקרים רבים, ובייחוד בדיבור, האוזן מושכת אותנו אל ה"זה". אנחנו כאילו מנסים לסתום איזה חור שנמצא שם, לפצות על חסך כלשהו. מדוע נדמה לנו שחסר משהו במשפט כמו "מעניין שהיא אמרה את זה"? האם הוא באמת נשמע טוב יותר, טבעי יותר, או נכון יותר בגרסה הבאה: "זה מעניין שהיא אמרה את זה"?

נותרתי ללא תשובות ברורות, אז הנה כמה שאלות לסיום:

על מה אנחנו מפצים כשאנחנו משתמשים ב"זה" הסתמי?

האם אנו מושפעים מאנגלית (או שפות אחרות, כמו צרפתית, שמשתמשות בצורות סתמיות כדי לייצג נושא)?

האם השימוש ב"זה" בכותרת של הארץ הוא תקין? (בין אם הוא תקין ובין אם לא, אני משתדל לא להשתמש בו בתרגום, וזאת מתוך הרצון לנקות, לעשות את המשפטים קצרים וקלים יותר).

ואולי השאלה החשובה ביותר: האם "זה" נשמע לכם טבעי ומדויק כפי שהוא מופיע בכותרת?

את סוגיית המבוכה וההשפלה נשאיר לפעם אחרת.

***

תוספת מאוחרת: בפייסבוק התקבלה תשובה מנטע שניר לגבי ההיבט הדקדוקי של העניין. נטע כותבת:

קוראים לזה "זה ייתורי", הוא לא ממלא תפקיד תמאטי ולכן לא מתנגש עם הנושא של המשפט שמופיע אחרי הפרדיקט. זה תקין דקדוקית.

תודה נטע!

נדמה לי שעניין ה"ייתוריות" מחזק את טענת הפיצוי – אנו מפצים כאן על משהו, או מרגישים חסך כלשהו, אחרת למה להוסיף למשפט אלמנט שאין לו שום תוכן תמאטי? צריך לזכור שלסדר המילים במשפט יש חשיבות רבה בכתיבה, כיוון שהוא עשוי לשנות גם את הפוקוס בקריאה, קרי את הדגש. עם זאת, אני לא חושב שהתוספת של "זה" בכותרת בהארץ משנה באופן משמעותי את הדגש, או מעניקה איזושהי עוצמה שחסרה בלעדיו. כלומר הדגש על "כל כך" נותר זהה, והדגש השני, שלדעתי נמצא על "קופיקס", בסוף המשפט, לא משתנה גם כן.

 

5 מחשבות על “נמאס מזה

  1. אני מנחש שזה קשור לטבעיות שבלפתוח משפט בנושא.
    הדוגמאות שנתת נשמעות לי טבעיות אבל במקרה של "לקח לי זמן להבין ש…" אישית יותר טבעי לי בלי "זה".

    1. אה רגע, לפחות במקרה של משפט הקופיקס, יש גם את העניין שאם תהפוך את הסדר של הפסוקית והמשפט תהיה חייב (אולי לא באמת חייב דקדוקית אבל תסכים של יותר טבעי) להשתמש ב"זה":
      למה לקנות בקומיקס זה כל כך מביך ומשפיל?

      גם לכך יכולה להיות השפעה. (<–סתם נמנעתי מלהשתמש ב"זה", בשבילך.)

      1. אני לא בטוח במאה אחוז, אבל אני חושב שכאשר אתה הופך ככה את המשפט, ה"זה" עובר לתפקיד של אוגד (כלומר תחליף ל"הוא"). האם זה אומר שיש ל"זה" מקום גם בצורה המקורית? אני חושב שלא, אבל אין לי תשובה מנומקת. אגב, הצורה הזאת נחשבת דיבורית בעיני עורכי לשון. כלומר, יש שיאמרו לך שמה שבאמת צריך להיות במשפט שכתבת זה: "למה לקנות בקומיקס הוא כל כך מביך ומשפיל?". אבל *זה* כבר באמת קיצוני 🙂

      2. סבבה שבניסוח השני זה תפקיד של אוגד. אני לא אומר שהוספת ״זה״ בתחילת המשפט בניסוח הראשון נכונה – אני פשוט אומר שזו יכולה להיות סיבה לשימוש הנפוץ בה – החלפת סדר החלקים היא בעלת ערך רטורי כלשהו (דווקא להתחיל את המשפט ב״מביך ומשפיל״ ולסיים אותו בגורם אליו אנו מייחסים המבוכה וההשפלה) וכשאנחנו עושים את ההחלפה הזו התרגלנו (כלומר הרבה אנשים התרגלו) לגרור גם את ה-״זה״.
        והעובדה שזה נחשב דיבורי רק מחזקת את זה. למה עברו מ״הוא״ ל״זה״ בדיבור זו כבר שאלה אחרת.

כתיבת תגובה