שבוע טוב, במסגרת פרויקט אינטר-בלוגי-תרגומי-חד-פעמי מפרסמים היום בלוגרי תרגום ישראלים (ובהם אני) את הטיפ שלהם למתרגמים, ומוסיפים טיפ של מתרגם נוסף לבחירתם. מעבר לטיפ שלי ושל האדם שבחרתי, תמצאו כאן בסוף קישורים לכל הפוסטים האחרים של המשתתפים בפרויקט. אז תיהנו.
***
בחרתי לתת טיפ שמתאים לכל אחד, לא רק למתרגמים. ובכל זאת, הוא כן נוגע באופן מהותי לאהבתי למקצוע: לכו ללמוד שפה חדשה.
לפני כמה שנים החלטתי ללמוד צרפתית כי… פשוט כי התחשק לי. השקעתי בלימודים בהתלהבות ותוך שנה הגעתי לרמת קריאה סבירה בטקסטים ספרותיים. נזכרתי אז שהקריאה בשפה חדשה היא תענוג גדול, וזאת אחת הסיבות לכך שהגעתי למקצוע; גיליתי מחדש כמה כיף להשתלט על שפה חדשה, על הניגון שלה, על עולם הדימויים שלה. ומאז שלמדתי צרפתית השתפרה גם ההבנה שלי באנגלית ופרסית, שפות זרות שהכרתי עוד קודם: הרצון לפצח את ה"קוד" שלהן הלך והתגבר, כמו גם הרצון לפצח את הקוד של העברית, שנראתה לי פתאום מורכבת מתמיד. אלה מאמצים אינטלקטואליים אינסופיים, ומכאן אפשר להבין שתרגום הוא מאמץ אינטלקטואלי גם כן – המאמץ לתרגם את הקוד של שפה אחת לשפה אחרת. זה די נחמד שהמקצוע שלך הוא תרגיל מחשבתי אחד גדול, לא? למרות שבתרגיל הזה אי אפשר להגיע לפתרון מושלם, הניסיון עצמו כיפי נורא. הוא ריאלי (השפה היא בעצם אוסף של נוסחאות) אך גם הומני (מה כוונת המשורר). הוא מפעיל את כל החיישנים.
כל שפה שתלמדו תתן לכם עוד כלי להשתמש בו בתרגום מכל שפה שהיא. שפות מאירות זו את זו באור חדש: מבחינת עולם הדימויים, התחביר והדקדוק, ההגייה. אז גם אם אתם עמוסים ואין לכם כוח, גם אם יש לכם רק שעתיים בשבוע, לכו ללמוד שפה חדשה. ואל תשכחו את הדבר הכי חשוב – המדף בבית נראה הרבה יותר טוב אם יש עליו כמה כותרים שהאורחים שלכם לא יכולים לקרוא.
נ.ב. לפני כשנתיים נערך דיון במגזין Intelligent Life ששאל "איזו שפה כדאי ללמוד?" – טיעונים מעניינים ותוצאות מפתיעות.
***
האורחת שלי לפרויקט הזה היא המתרגמת מיכל שליו. מיכל כותבת ומתרגמת בין השאר באתר "אלכסון", כתב-עת דיגיטלי שבו אני חבר מערכת, ולא מזמן תרגמה מפורטוגזית את הספר היפה "פושטקים" של ז'ואאו ז'ילברטו נול (זיקית). בחרתי בה כי היא מתרגמת מוכשרת בטירוף ויש לה דעות נחרצות למדי בנושא. וחוץ מזה – ברוח הטיפ שלי – היא יודעת לא מעט שפות: עברית, אנגלית, צרפתית, ספרדית, פורטוגלית, לטינית, ובטח עוד כמה. הטיפ של מיכל קצר, קולע ומדויק: הפער בין העברית המדוברת והכתובה הולך ומתרחב בגלל טהרנות יתר. שפה מדוברת משתנה כל הזמן, ובסופו של דבר השפה הכתובה חייבת ללכת בעקבותיה. זה לא תירוץ להצדיק עילגות, רק להעיר שלא חייבים להיכנע לקונבנציות מסורבלות. אם הסיבה היחידה שאתם כותבים משהו היא כי אתם יודעים שככה אמורים לכתוב, תחשבו על זה שוב. תכתבו פשוט והגיוני, ולא יפה מדי. אה, ובלי לעזאזל, לעזאזל.
***
עוד משתתפים בפרויקט:
- נינה רימון דיוויס
- ענבל שגיב נקדימון
- אינגה מיכאלי
- גילי בר-הלל
- יעל סלע שפירו
- שירלי פינצי לב
- תמי אילון-אורטל
- דנית בן קיקי
- יעל כהנא שדמי
- פאר פרידמן
- שלומית עוזיאל
תודה ליעל כהנא שדמי שיזמה את הפרויקט, ותודה לכם שבאתם.
תומר
tomerbenaharon.com 
יפה! מסכים.
תומר, הטיפ שלך מעולה. לפני שלושה שבועות התחלתי ללמוד שפה נוספת, סתם כי התחשק (הוכחה שסתם כי התחשק: זו יוונית עתיקה). זה כיף גדול, ללמוד שפות. טיפ קטן נוסף הוא שמותר גם לוותר באמצע; אבל לעזאזל, שפות זה כיף.
שאפו. הלוואי שהיה לי זמן וכוח נפשי ללמוד שפה נוספת. אבל הטיפ של מיכל הוא בול. בול. ובאמת כמתרגמת, אני מדי פעם מכריחה את עצמי להתנער מכל מיני צורות מלאכותיות שמשתרשות בשל הרגל ועצלנות, אבל לא באמת משקפות את השפה המדוברת. "יקירתי", לדוגמה.
אגב יקירתי (ולהבדיל), ראיתי לא מזמן את הסרט "מי מפחד מהזאב הרע", שנשמע כולו כאילו הוא מתורגם מילולית מאנגלית. כולל הפנייה "בן" לילדים.
תודה, מעניין מאוד. אני בהחלט רואה איך שפות שרק טעמתי מהן מוסיפות ליכולת ההבנה שלי את האנגלית.
כל מילה בסלע. שלך ושל מיכל.
רגע אז פורטוגלית או פורטוגזית? P:
תודה. מילים כדורבנות. ואם ללמוד עוד שפה, מומלץ כבר לגור באותה מדינה, לא? 🙂 וגם את העצה של מיכל אהבתי מאוד.
הי תומר, שימחת אותי, אני תמיד שמחה לנגוס בשפה חדשה, ותמיד זה עורר בי מעט אשמה, כאילו היה עדיף שאתמחה עוד יותר בצרפתית במקום 'להתפרפר'. והנה נתת לי הצדקה ובנימוקים משכנעים. תודה!