משימת הכתוביות

שלום לכם,

לא מזמן נגמרה העונה הרביעית של מאסטר שף, ואני חושב שהגיע הזמן לסיכומים. מובן שאתמקד כאן בנושא החשוב ביותר: הכתוביות.

כן, כן, אולי בכלל לא שמתם לב אליהן, הרי למה שנצטרך להיעזר כתוביות בעברית בתוכנית שמשתתפיה דוברים עברית? אבל אני לא אתמקד בשימוש בכתוביות, אלא בהיבט אחר: ייפוי לשוני.

מאסטר שף היא תוכנית שמתיימרת לייצג גיוון קולינרי-תרבותי, ולאפשר למתמודדים המבשלים בסגנונות שונים להפגין את כישוריהם בסיר הלחץ של הפריים טיים. אבל מסתבר שלמרות הגיוון הקולינרי בקרב המתמודדים, אין סיבה שיהיה ביניהם גם גיוון לשוני.

לאורך הצפייה בתוכנית שמתי לב ליפויי שהכתוביות עושות לדברי המתמודדים. שימו לב שב"יפויי" אני מתכוון ללשון תקינה ורשמית, וכשאני מדבר על טעויות אני מתכוון אך ורק לטעויות לפי כללי השפה הרשמיים.

הנה כמה דוגמאות מפרק 17 (משימת העוגיות):

ריקי: "העוגיות המתוקות זה עוגיות שומשום ממולאות." בכתוביות: "העוגיות המתוקות הן עוגיות שומשום ממולאות." (04:06)

עידו: "זה ניסיון וטעייה." בכתוביות: "זה ניסוי וטעייה." (06:00)

מסרט: "הייתה לי חברה שבדיוק מול הבית ספר שלנו…." בכתוביות: "שבדיוק מול בית הספר שלנו." (6:40)

מסרט: "זמנים שהיו די, די נאיביות, ו… מתוק." בכתוביות: "זמנים שהיו די, די נאיביים, ו… מתוק." (7:10)

נוף: "ארבע קילו עוגיות." בכתוביות: "ארבעה קילו עוגיות." (18:10)

חיים כהן: "את זוכרת שהיום כל משימה מישהו הולך הביתה." בכתוביות: "את זוכרת שהיום בכל משימה מישהו הולך הביתה." (24:45)

צילה: "מטגנת בשמן ושמה זה אבקת סוכר." בכתוביות: "מטגנת בשמן ושמה עליהן אבקת סוכר." (28:45)

רושפלד: "נוף, הכנת שתי סוגי עוגיות." בכתוביות: "נוף, הכנת שני סוגי עוגיות." (01:08:00)

ויש גם כמה טעויות שלא תוקנו:

צילה: "העוגייה המתוקה, (אני) צריכה להתחיל עם אחד, לסיים אותו." בכתוביות: לא תוקן ל"אותה." (09:30)

ריקי: "פשוט לא יאומן." בכתוביות: לא תוקן ל"לא ייאמן" (15:35)

צילה: "ואני מכניסה בפנים את החמאה." בכתוביות: לא תוקן ל"פנימה". (23:50)

משתתפי הריאליטי אינם שחקנים. כלומר, הם מבינים את המשחק, אבל הם לא הוכשרו בבתי ספר מקצועיים למשחק, לא התאמנו על דיקציה, לא קראו ולמדו מחזות בתרגום נאה. ואם התוכניות האלה מתיימרות לספק צורך מסוים של הצופים ולהביא אנשים "אמיתיים" למסך הקטן, למה לא לתת להם לדבר בעד עצמם?

אתכם לא יתקנו בכתוביות, נכון, חמודים שלי?

אתכם לא יתקנו בכתוביות, נכון, חמודים שלי?

הטעויות שהצגתי כאן לא היו מפריעות להבנה של הצופים גם לולא היו מתוקנות, וכששמים לב לפער יש בזה משהו כמעט מגוחך: עצם התיקון מסב את תשומת הלב של הצופה לשינוי ומחדד אותו (ואולי כן יש פה ריכוך מסוים של הטעות. אבל מדוע לרכך? למי כואב באוזן?). חשוב לציין גם שהיו טעויות שלא תוקנו, והבאתי כאן גם כמה דוגמאות כאלה. קשה להסביר את המקרים האלה, אך לאור כמות התיקונים, סביר להניח שאלה פספוסים של אנשי הכתוביות.

אני יכול לחשוב על שתי סיבות לתיקונים האלה. הראשונה היא התקבעות של נורמה: כך נעשה תמיד, גם בתוכניות שאינן ריאליטי (כשכל שורה ושורה מתוסרטת) ואף אחד לא טורח לשקול כל מקרה לגופו. סיבה שנייה, שמתקשרת במובן מסוים לראשונה, היא קו פדגוגי, אך קשה לי להאמין שזה הדבר שמנחה את החברות המסחריות. בסופו של דבר, סביר להניח שאף אחד מהגורמים המעורבים בהפקת התוכנית לא השקיע מחשבה רבה מדי בעניין הזה.

עכשיו, אין ספק שהתקינות בכתוביות היא לא הדבר הכי חשוב בעולם. תוכניות ריאליטי נועדו לבדר את הצופה, וכל השאר פחות חשוב. אז למה אני חופר על זה? אני חוזר לפער בין הגיוון התרבותי, ה"אותנטיות" ש"מאסטר שף" עוסקת בה כביכול, והדיסוננס המסוים שנוצר בין ההצהרה הזאת למה שהצופים רואים בכתוביות. אם אתם רוצים להציג את העם, תנו לעם לדבר! אפילו לרושפלד מותר לומר "שתי סוגי עוגיות." שומעים? שום דבר לא קרה. רושפלד נשאר רושפלד והרייטינג בשמיים.

מה דעתכם? מסכימים? ואולי אתם דווקא חושבים שצריך לתקן ולתקנן את הנאמר בכתוביות? כתבו לי בתגובות לפוסט הזה. מעניין אותי לשמוע גם מאנשים שעובדים בתוך המערכת ויכולים לשפוך אור על הנושא.

תומר

מודעות פרסומת

סדנה חדשה לתרגום פרוזה

שלום,

בפברואר תפתח סדנה לתרגום פרוזה שתעביר יעל סלע. כתלמיד לשעבר של יעל, אני ממליץ עליה בחום. היא מתרגמת מוכשרת, רגישה ומנוסה. כל מסגרת לימודית חדשה ואיכותית למתרגמים חדשים, או מנוסים, היא דבר מבורך.

הנה הפוסט שלה על הסדנה:

פברואר: נפתחת סדנת תרגום פרוזה בהנחייתי, תל אביב.

תהנו,

תומר

יצורוני כל העולם!

השבוע נתקלתי במקרה בחלופה שהאקדמיה ללשון מציעה למילה 'מיקרואורגניזם'. "יצורון הוא יצור חד-תאי זעיר שאפשר לראותו רק במיקרוסקופ, כגון חיידק או אמבה," כתוב באתר האקדמיה. "המילה יצורון כלולה במילון למונחי המיקרוביולוגיה שאושר באקדמיה ללשון העברית בשנת תשנ"ה (1994)," הם מתעקשים. ובכן, חיפוש של המילה 'מיקרואורגניזם' בגוגל מעלה מעל 45,000 תוצאות. חיפוש של המילה 'יצורון' מעלה 9,880 תוצאות, אבל בעמוד התוצאות הראשון, רק הראשונה מתייחס למשמעות שהאקדמיה קבעה, והשאר ליצורונים חמודים שונים המופיעים באיורים, משחקי מחשב וכולי. חיפוש של שתי המילים יחד מעלה 1,460 תוצאות בלבד.

אני לא מתכוון ללעוג לאקדמיה על המונחים שהיא הוגה, אף על פי שכאן זה מאוד מתבקש; התחושה החמימה שהמילה 'יצורון' מעוררת בי, לא קשורה בכלל לבחילה שחיידק מסוגל לגרום לי. בנוסף, ברור לי שמילים רבות שנטבעו על-ידי האקדמיה מקובלות לחלוטין כיום (למשל, 'חייזר', שאומצה "מן הציבור"). מה שמעניין אותי הוא הבחירה – האם להשתמש במילה עברית או "לועזית"?

תחדישים זה עניין של רגש, ורגש הוא עניין של ביולוגיה.

סכנה – יצורון! תחדישים זה עניין של רגש, ורגש הוא עניין של ביולוגיה.

לדוגמה, השתמשתי כבר לא מעט פעמים בביטוי 'חברת הזנק' כתרגום ל-start-up. אין לי הסבר מחושב במיוחד לזה. קודם כול, זה תחדיש די מוצלח בעיני (וגם "תחדיש" בעצמה היא מילה לא רעה!). דבר שני, ואולי חשוב לא פחות – הביטוי "חברת הזנק" כבר פחות או יותר תפס בעיתונות הכלכלית. כמובן שצריך לשים לב לתזמון; אם אני מתרגם דיאלוג בין מתכנתים, סביר להניח שהם לא מדברים על חברת ההזנק שמשלמת להם עשרים וחמש אלף פלוס רכב, אלא על 'סטארט-אפ'.

בסופו של דבר, מה שחשוב הוא ההבנה של הקורא. אם אני אכתוב "צוותאות" בטקסט מדעי, כמעט אף אחד לא יבין שמדובר ב"סימביוזה". אם אני אכתוב "חברת הזנק", כנראה שיבינו אותי, ואולי לכל היותר יעקמו את האף. האם השימוש ב"חברת הזנק" על פני "סטארט-אפ" הקליל הוא ניסיון לכפות ביטוי חדש על העברית? אני לא חושב, אם כי בעצם אמירה זו יש בעייתיות אינהרנטית – הרי מישהו התחיל להשתמש איפשהו ב"חברת הזנק", כפה אותה על הקורא, ולאט לאט זה תפס. טוב, לאט מאוד, בכל זאת יש פחות מ-8,000 תוצאות ל"חברת הזנק" בגוגל. אבל לעומת "יצורון" אפשר להיות בטוח שכולן אכן קשורות לסטארט-אפים.

אז מה גורם לי, כמתרגם, כדובר עברית, לחשוב ש"חברת הזנק" זה ביטוי שסביר להשתמש בו? מה עושה את הביטוי הזה קולע יותר מאשר "יצורון" או "צוותאות" או אפילו "יעפת" המוכר יחסית (רק 4,570 תוצאות)? יש הצעות?

מעניין אותי גם השימוש במילים לועזיות שאינן תחדישים. מקרה שאני נתקל בו הרבה הוא "גלובלי" לעומת "עולמי". לכאורה יש פה תרגום כמעט ישיר. אז למה "התחממות גלובלית" נשמע כל כך טוב (כלומר, ברמה הלשונית), ו"התחממות עולמית" נשמע מוזר?

בהקשר הספציפי הזה, נדמה לי שהתכיפות שבה אנו שומעים "התחממות גלובלית" קיבעה בראשינו את הביטוי הזה, והניסיון לתרגם אותו ל"התחממות עולמית" פשוט לא עובד (אהמ, ויקיפדיה…). למילה "גלובלי" יש כוח ומשמעות מסוימת שלמילה "עולמי" אין. ייתכן ש"כלל-עולמי" הוא בכלל תרגום מתאים יותר ל-global. אנחנו מרגישים נוח לומר "קונגרס יהודי עולמי", אבל אם נאמר שבעיית האוזון היא בעיה "עולמית" זה לא יישמע מדויק וחזק כמו בעיה "כלל-עולמית" או "גלובלית". המילה "גלובלי" הופיעה בעברית בסדרת הקשרים שהקנה לה את הכוח הזה, והמילה "עולמי" הופיעה בהקשרים אחרים שמגבילים אותה. נושא איכות הסביבה הוא דוגמה בולטת לזה, אבל אני חושב שזה נכון להקשרים "כלל-עולמיים" רבים.

להקת ויתרתי: "ניו-יורק זה לא כאן / נייס זה לא בעברית"

לכן אני לא מסכים עם מי שאומר לי, "למה לא להשתמש ב'עולמי' פה?" ובכן, כי 'גלובלי' היא מילה עברית נרדפת, והניואנסים שלה אחרים. ויש דוגמאות נוספות ל"כמעטים" כאלה. למשל – רציונל/היגיון. במילון רב-מילים ניתנת דוגמת השימוש:  "קשה לי להבין את הרציונל בהצעה להטיל מס על רווחי הון בבורסה." נסו להחליך את 'רציונל" ב'היגיון'. כמובן שתבינו במה מדובר, אבל זה פשוט לא נשמע מדויק כמו 'רציונל', שגם היא כבר מזמן מילה עברית.

ומה דינו של היצורון? קשה לדעת, אבל ניסיוני בתרגום אומר לי שתחדישים מדעיים לא תופסים. חוקרים באקדמיה ורופאים בבתי החולים משתמשים כמעט אך ורק במינוח הלועזי. לא בטוח שצריך מילה מעוברתת ל'מיקרואורגניזם', אבל בואו נלך על זה. יש לכם הצעות לתחדיש? בינתיים פסלתי את 'קטני'.

שבוע מצוין!

האיש מגילאן

שלום לכם,

אני כותב לראשונה בבלוג אחרי פגרה ארוכה מאוד שנבעה מעומס עבודה גדול. לאורך הקיץ הקדשתי את סופי השבוע לעריכת התרגום הראשונה שלי לספר בהוצאה ידועה, ובשבועיים שעברו מאז שגמרתי את העריכה, אני מקדיש כל רגע פנוי לבטלה מוחלטת. והנה סוף סוף אני מביא את עצמי לכתוב פוסט לאור אירוע משמח מאוד שקרה לי.

להיג'אן שבגילאן

נוף גילאני

במהלך החגים התפרסם באלכסון תרגום שלי מפרסית לסיפור הקצר "האיש מגילאן" מאת בוזורג עלווי. את התרגום לסיפור המיוחד הזה הצלחתי להשלים בעזרת הרבה מאוד רצון טוב של כל מיני אנשים. למשל: פרופסור דוד ירושלמי, שהציע לי הצעה נדיבה מאוד – ללוות אותי באופן אישי בפרויקט. פרופסור ירושלמי עודד אותי לאורך סימסטר שלם של עבודה וייעץ לי בנוגע לאינספור פרטים לשוניים והיסטוריים בסיפור המורכב הזה; פרופסור ניצה בן ארי, ראש תוכנית לימודי התרגום, שהסכימה להכיר בפרויקט באופן רשמי במסגרת הלימודים; אורה דנקנר, שאותה שיחדתי כדי שתערוך את הסיפור. אורה הצליחה בענווה גדולה להתמודד עם טקסט שתורגם משפה שהיא לא מכירה. יש פה שתי נקודות חשובות. הראשונה – היא הייתה מסכימה לעזור לי גם בלי שוחד. השנייה – המשימה שלה הייתה קשה ביותר. מחד גיסא, היא לא התיימרה להבין את שפת המקור ונזהרה מאוד בכל השינויים שלה. מאידך גיסא, היא הצליחה לזהות בעקיפין כמה טעויות הבנה שלי רק בזכות שאלות חדות שהיא העלתה לגבי משפטים חשודים בתרגום. השאלות האלה כפו עליי לחזור למקור ולבדוק את עצמי; לבסוף, המנחה שלי ללימודי פרסית ותרבות איראן, דוקטור יוליה רובנוביץ' מהאוניברסיטה העברית, שעזרה לי לא מעט עם כמה פרטים טכניים ומלווה אותי בתרגומים חדשים מפרסית, שגם עליהם אני מזיע.

בסוף הסיפור מופיעים מעט פרטים עליו ועל המחבר. הסיפור מצליח, לדעתי המשוחדת, לתפוס בצורה נפלאה ונוראה רגע קשה בהיסטוריה של מחוז גילאן באיראן. למחוז הזה הייתה מערכת יחסים מסוכסכת מאוד עם השאה בתקופת התרחשותו של הסיפור, שנות הארבעים של המאה העשרים.

אם יהיו למישהו שאלות נוספות על הסיפור, אשמח לענות פה בתגובות או בפנייה פרטית דרך טופס יצירת הקשר של הבלוג.

הנה הקישור לסיפור.

קריאה מהנה,

תומר

ראיון עם סיון בלסלב

שלום לכם,

בשנה האחרונה יש פריחה קטנה של תרגומי ספרות פרסית לעברית, ואולי רק התחלה של פריחה. על התרגומים של אורלי נוי, שראו אור ב"עם עובד" וב"חרגול" כבר כתבתי בבלוג. לאחרונה הזדמן לי לפגוש את סיון בלסלב באירוע שעסק בשירה פרסית. סיון תרגמה ספר משיריה של פֹרוּע' פָרֹחְ'זָאד, מהמשוררות המודרניות הנועזות ביותר של איראן, ספר בשם "לידה אחרת" (הוצאת קשב, 2012). ביקשתי ממנה לענות על כמה שאלות לגבי הספר ובכלל.

לפני הראיון, הנה קישורים לכמה שירים בתרגומה של סיון (הייתי שמח להציגם בבלוג, אבל הפורמט הטכני לא מאפשר לי לעשות זאת בחינניות):

מְאַהֲבִי

זוג

סיון, ספרי לנו קצת על עצמך.

אני ילידת 1982, גרה בתל אביב וכותבת עכשיו את עבודת הדוקטורט שלי באוניברסיטת תל אביב, בהנחיית פרופ' דוד מנשרי ופרופ' בילי מלמן. המחקר שלי עוסק בדימויים, אידיאלים ופרקטיקות של גבריות באיראן בין השנים 1870-1940 ובקשר שלהם לתהליכים היסטוריים שאירעו במדינה.

ועל פרוע' פרוח'זאד.

פרוח'זאד נולדה בטהראן בשנת 1935, למשפחה מן המעמד הבינוני, אחת משבעה ילדים. אביה היה איש צבא ונראה כי היחסים ביניהם לא היו קרובים. פרוח'זאד למדה בבית ספר עד גיל 14 ולאחר מכן עברה לבית ספר מקצועי שם למדה תפירה וציור. בגיל 16 התחתנה עם קרוב משפחה, פרוויז שאפור, שהיה מבוגר ממנה בהרבה, סאטיריקן וקריקטוריסט במקצועו. לאחר שנתיים נולד להם בנם המשותף – כמיאר. שלוש שנים לאחר מכן הם התגרשו ופרוח'זאד נאלצה לוותר על המשמורת על בנה ויותר לא עמדה איתו בקשר. בעקבות הגירושין פרוח'זאד לקתה בהתמוטטות עצבים והתאשפזה. בשנת 1952 יצא לאור ספר שיריה הראשון, ובנוסף היא פרסמה שירים בכתבי עת ספרותיים. בשנת 1956 התפרסם ספר שיריה השני ובשנת 1958 השלישי. זו גם השנה בה היא התחילה לעבוד באולפן הסרטים של הקולנוען והיוצר החשוב אבראהים גולסתאן, ובה התחיל הרומן שלהם, שעתיד להמשך עד מותה. בשנת 1963 יצא לאקרנים סרט בבימויה – "הבית שחור" על מושבת מצורעים באיראן. במהלך העבודה על הסרט, פרוח'זאד אימצה את אחד מילדי המושבה. באותה שנה גם התפרסם הספר "לידה אחרת", המוקדש לגולסתאן. בפברואר 1967 פרוח'זאד נהרגה בתאונת דרכים והיא בת 32 בלבד. לאחר מותה התפרסם ספרה האחרון "הבה נאמין בראשית העונה הקרה". במהלך השנים היא ערכה מספר ביקורים ארוכים באירופה, תרגמה שירה אירופית לפרסית והייתה מעורבת בכמה הפקות אמנותיות. היא זכתה להכרה ולהצלחה באיראן, וסרטה זכה גם בפרסים בינלאומיים. עם זאת, אורח חייה, כתיבתה הסוערת והחושנית והרומן שלה עם גולסתאן הנשוי הביאו לביקורת קשה מצד החברה האיראנית, שעוד הייתה שמרנית ופטריארכלית ברובה. כיום, פרוח'זאד היא אייקון פמיניסטי ותרבותי באיראן, על אף ששירתה אסורה לפרסום ברפובליקה האסלאמית. היא נחשבת לאחת מפורצות הדרך החשובות בשירה האיראנית המודרנית, הן בשל סגנונה והן בשל קולה הנשי והייחודי בספרות התקופה. אחד הדברים שהבהירו לי עד כמה דמותה הפכה לסמל וכמעט למיתוס היה היחס של יוצאי איראן בישראל אליה ואל שירתה, אליו נחשפתי לאחר פרסום הספר. נראה כי פרוח'זאד מעוררת אצלם קשר רגשי עמוק, אישי כמעט, וכי יש לא מעט תיאוריות ואמונות בקשר להיבטים שונים של חייה. יהיה מי שיטען כי היא התחתנה עם שאפור מתוך אהבה ועל אף התנגדות משפחתה ויהיה מי שיטען כי היא חותנה על ידי המשפחה, יהיה מי שיטען כי התאונה בה נהרגה הייתה למעשה התאבדות, ויהיה מי שיטען שיש חשד כי מדובר בחיסול, בעוד אחרים יאמרו שהיא סטתה מן הדרך מכיוון שעמדה להתנגש באוטובוס שהסיע ילדים.

איך תאפייני את עבודתה של פרוח'זאד?

"לידה אחרת", משיריה של פרוע' פרוח'זאד. מפרסית: סיוון בלסלב.

"לידה אחרת", משיריה של פרוע' פרוח'זאד. מפרסית: סיון בלסלב.

שיריה של פרוח'זאד מתאפיינים בחושניות סוערת וצבעונית. היא רחוקה מאוד מן המינימליזם והאיפוק המודרניסטיים. היא כותבת בעוצמות של פאתוס ורגש בלתי מתנצלים ועושה שימוש בחומרים אישיים, בטבע ובנופים ואובייקטים איראניים במובהק. עם זאת, היא רחוקה מלהתמקד רק בנושאים שניתן לחשוב עליהם כעל "נשיים" – נושאים של אהבה, נכזבת או ממומשת, של בית או אמהות, אם כי לאלה מקום נכבד בין שיריה. היא כותבת גם שירה שיש בה ביקורת חברתית ופוליטית, שירת טבע ועוד. בראשית דרכה כתבה פרוח'זאד בעיקר בחרוז ובמשקל, המאפיינים את השירה הפרסית הקלאסית, אך בשני ספריה האחרונים פרצה את המסגרת הסגנונית הזו וכתבה בחרוז חופשי, בטורים בעלי אורך משתנה, בשפה ספרותית וגם מעט במדוברת.

האם את חושבת שבשירה של פרוח'זאד יש ערך מעבר להיותה מורדת במוסכמות מסוימות באיראן? האם אפשר לנתק את הדברים זה מזה?

לשירה של פרוח'זאד יש ערך בעיקר בהיותה שירה מצוינת, בקנה מידה עולמי. אני חושבת שיש ערך גדול בחשיפה של הקוראים הישראלים למגוון רחב של שירה מתורגמת, בסגנונות שונים וממקומות שונים ורחוקים בעולם. זו בדיוק התפיסה של הוצאת "קשב", שהמו"ל שלה – רפי וייכרט – הוא זה שבזכותו הספר ראה אור בעברית, ושעזר לי רבות בעריכת השירים. בהקשר הזה, לדעתי החשיבות גדולה אף יותר כשמדובר באיראן – מדינה שרבים מבין הישראלים נתקלים רק בדימוי התקשורתי שלה שכולל איאתוללות, פצצות אטום ונשים מכוסות צ'אדור. חשוב לזכור ולהכיר את התרבות העשירה והמרתקת של המדינה הזו, שהתקיימה עוד הרבה לפני המהפכה האסלאמית ומתקיימת גם כיום, בגלוי ובמחתרת. וגם למרדנות של פרוח'זאד יש חשיבות – כדי שנוכל לראות איך משוררת כותבת לא רק תחת דיכוי פטריארכלי, אלא גם בתקופה של שלטון אוטוקרטי ושל משטרה חשאית ודיכוי פוליטי. עם זאת, אני חושבת שהשירה של פרוח'זאד ראויה מספיק לפרסום בזכות עצמה, גם אם לא הייתה לה החשיבות הפוליטית והחברתית הזו.

תוכלי לספר אילו משוררים לא איראניים את אוהבת, ואם את מזהה קווי דמיון ביניהם לבין פרוח'זאד, או מזהה השפעות של שירה, אירופית למשל, או אפילו ישראלית, על העבודה שלה?

רשימה חלקית של המשוררים האהובים עלי: דן פגיס, לאה גולדברג, אברהם חלפי, חזי לסקלי, גבריאל פרייל ונתן וסרמן בעבריים. ויסלבה שימבורסקה, טהא מחמד עלי, חוליו לימסארס וסירקה טורקה בשפות אחרות. האמת היא שככלל, סגנון השירה האהוב עלי הוא בדרך כלל די רחוק משירתה של פרוח'זאד. אני אוהבת הרבה פעמים שירים קצרים, מינוריים, שכלתניים והיא כותבת בצורה הפוכה לגמרי. אבל בכל זאת הצלחתי להתחבר ולאהוב את שירתה, דווקא בגלל השוני. אני לא מכירה את כתיבתה ואת ההשפעות האפשריות עליה, אבל מניחה שהיו כאלה, הרבה השפעות מקומיות וגם זרות.

תרגום שירה הוא אתגר גדול. האם התנסית בו בעבר?

האמת שלא, אולי לעתים רחוקות, בסדנאות שירה או בדומה לכך. האמת היא שאהבת התרגום החלה אצלי עוד מגיל צעיר, וכבר בתיכון השתתפתי במגמת תרגום ונבחנתי בבחינת בגרות בתרגום – מאנגלית לעברית. מה שהועיל הוא הרקע שלי בשירה, בעיקר כקוראת שירה וגם מעט ככותבת.

מה הרקע שלך בפרסית?

שיר מאת פרוח'זאד. מפרסית: סיוון בלסלב

שיר מאת פרוח'זאד. מפרסית: סיון בלסלב

לצערי הרב אין לי רקע בפרסית מהבית ואין לי קשר משפחתי לאיראן. התחלתי ללמוד פרסית באוניברסיטה, מכיוון שידעתי שארצה לחקור את איראן. מורה נפלאה לפרסית – שילה מוסאי – שהפכה גם לחברה טובה, היא זו שדחפה אותי לתרגם את פרוח'זאד וגם עזרה לי במלאכת התרגום.

כשמתרגם מאנגלית, למשל, ניגש לעבודה, הוא מגובה בשנים רבות של עשייה בתחום, מקורות רבים ושפע של מידע באינטרנט. בפרסית כמות המקורות והמילונים קטנה יותר, וכמעט שלא תורגמה ספרות פרסית לעברית. האם חשת בקושי הזה? במה ובמי נעזרת?

בהחלט היה קושי – ובמיוחד בשלבי התרגום הראשונים, לפני שרכשתי לי מילון ראוי. עכשיו כבר יש לי את המילון הפרסי-אנגלי של אריאנפור בארבעה כרכים, למרות שגם הוא לא תמיד מספיק. אני נעזרת מדי פעם באינטרנט כדי לחפש ביטויים ספציפיים. נעזרתי בעיקר באנשים – בשילה ובפרופ' דוד ירושלמי שעברו איתי על התרגום וכן בתרגומים לאנגלית של שירת פרוח'זאד. יש גם קשיים ספציפיים בתרגום מפרסית שאף מילון לא יכול לפתור. לדוגמא – בפרסית אין זכר ונקבה בפעלים, בתארים ובמילות גוף (בדומה לאנגלית) ופעמים רבות קשה להבין אם לדוגמה, כשהמשוררת משתמשת בגוף שני יחיד היא פונה אל עצמה או אל הקורא. כפל המשמעות הפוטנציאלי הזה הוא בעצמו כלי בשירה הפרסית, אבל בתרגום לעברית אני כמתרגמת מחויבת להחליט בין שתי האפשרויות. אתגרים נוספים הם הנטייה של פרוח'זאד לכתוב בשרשראות די ארוכות של סמיכויות ושמות תואר, שלא תמיד ניתן להבין למה הם מתייחסים, או אופן היידוע בפרסית, שכביכול הוא ברור ופשוט, אלא שבשירה אפשר לשחק איתו או פשוט להתעלם ממנו.

אילו סופרים או משוררים איראניים מודרניים תמליצי להוצאות לאור לתרגם?

המשורר החשוב ביותר בשירה הפרסית המודרנית הוא כנראה נימא יושיג', שנחשב לאבי המודרנה בשירה הפרסית. בין יורשיו נמנים בנוסף על פרוח'זאד משוררים כמהדי אח'ואן סאלס, סוהראב ספאהרי ואחמד שאמלו. משוררת חשובה נוספת היא סימין בהבהאני שהייתה מועמדת פעמיים לפרס נובל. ישנם גם מספר משוררים גולים שכותבים בפרסית כגון פרתו נורי-עלי ומג'יד נפיסי, והלוואי שנזכה לקרוא עוד תרגומים רבים מן השפה.

איפה אפשר לרכוש את ״לידה אחרת״ והאם צפויים לנו תרגומים נוספים ממך?

הספר הופץ ברשתות הספרים הגדולות, אבל אני חושבת שבהן דווקא יהיה לא פשוט למצוא אותו, מכיוון שהחנויות נוטות לקנות עותק אחד בלבד ולא לחדש את המלאי. חנויות ספרים עצמאיות כמו "סיפור פשוט" ו"תולעת ספרים" בת"א ו"אדרבא" בירושלים מחזיקות במלאי מספר גדול יותר של עותקים. אפשר לקנות גם דרך האתר של הוצאת "קשב" או דרך אתר "אינדיבוק".

הספר האחרון של פרוח'זאד "הבה נאמין בראשית העונה הקרה" מצוי עכשיו בשלבי עריכה ויצא לאור ככל הנראה בשנה הבאה בהוצאת "קשב". השאיפה שלי היא לפרסם לאחר מכן קובץ של משורר איראני גולה שחי היום בארה"ב – עבאס צפארי, שכותב בסגנון שונה מאוד מפרוח'זאד, אבל מוצלח ביותר.

תודה לסיון, ולכם שהתעניינתם. אפשר לקרוא שירים נוספים מתוך "לידה אחרת" בקישור הזה (חפשו את "פועם 27") ובקישור הזה, ובזה.

תומר

דברו יפה

שלום שלום,

היום אנחנו בענייני שפה מדוברת. זהו את ההבדלים בין שני המצבים הבאים:

1. ארבעה חברים יושבים בבית קפה. כוסות הקפה שלהם ריקות והמלצרית חולפת לידם:

מלצרית: אפשר לפנות?

לקוח #1: כן, בטח.

מלצרית: את ארבעת הכוסות?

לקוח #2: ארבע הכוסות.

מלצרית: מה?

לקוח #2 (מגלגל עיניים): ארבע, לא ארבעת.

מלצרית (מגלגלת עיניים): אה.

2. מתרגם מגיש טיוטה ובה כתוב: המלצרית פינתה את ארבעת הכוסות, אך כמעט והפילה אותן. היא לא הייתה מרוכזת: מכתב הכופר השני הגיע באותו בוקר ודרש סכום שאין כל סיכוי שתוכל לשלם בעצמה.

עורכת התרגום מזהה את "ארבעת הכוסות", מגלגלת עיניים, נאנחת ומתקנת ל"ארבע".

***

אני לא מטיל ספק בחשיבותה של שפה אסתטית ומוקפדת בספרות, או בכל טקסט כתוב שהוא. ולכן אין לי תלונות לעורכת מדוגמה מספר 2, שתיקנה את המתרגם. הקפדה על כללים בסיסיים של שפה עוזרת לנו לייצר סטנדרט של איכות בכתיבה, מייעלת את תהליך ייצור הטקסט ואף מספקת לנו בסיס מסוים להשוואה סגנונית בין טקסטים. העורכת בוודאי נאנחה וגלגלה עיניים כי באותו יום היא כבר תיקנה אלף טעויות טיפשיות שהיא עצמה בחיים לא הייתה עושה. אבל יש סיבה מסוימת לטעות, כמובן; המערכת המספרית בעברית די מבלבלת. "ארבעת" היא צורת הסמיכות של המילה "ארבע" לזכר: ארבעת הספלים / ארבע הכוסות. אבל "ארבעת", עם ה-ת' הזו בסוף, נראית ממש כמו מילה נקבית. זמרת, מנצחת, וכולי. תכלס – מבלבל (ואפילו לא הגענו למקרים שוליים יותר אך מבלבלים לא פחות כמו: "המנה שלו גדולה פי שתיים", כשלמעשה, הצורה התקנית היא "פי שניים", מכיוון ש"פי" תמיד גורר אחריו מספר בזכר).

מעתה יביאו מלצרים את תעודות הבגרות שלהם לראיונות העבודה

מעתה יביאו מלצרים את תעודות הבגרות שלהם לראיונות העבודה

יש הטוענים שבעתיד העניין הזה של הטיות זכר/נקבה למספרים ייעלם מן העברית. לכן גם התבלבלה המלצרית בדוגמה מספר 1. אין ספק שלקוח #2 הבין אותה היטב. אחרת לא היה יודע לתקן אותה. אז למה הוא הרגיש צורך לתקן אותה? האם הוא חושב שמלצריות, מתוקף מקצוען, נדרשות לעברית תקינה בכל הנוגע לסכו"ם? טוב, זה כמובן עניין של דעה. אבל אנשים רבים יאמרו שעצם התיקון הוא פעולה אגרסיבית. הכול היה ברור, הדברים התנהלו כשורה (אלא אם היה בלבול בהזמנה), אבל המלצרית הזו, מה קורה איתה? אנשים לא יודעים לדבר יותר? 95 בבגרות בלשון לכל מלצר!

לשתי שפות שמדברים מיליוני אנשים בשכונה שלנו – ערבית ופרסית – יש גרסה ספרותית וגרסאות מדוברות שזוכות להכרה "רשמית", אם אפשר לנסח זאת כך. ההבדלים גדולים מאוד, ואני בטוח שסופרים רהוטים רבים במצרים, איראן ומקומות אחרים, השיגו 95 בבגרות ועדיין מדברים בשפה מדוברת כשהם יושבים על קפה עם חברים. אני לא מומחה גדול לסיבות שבגינן נוצרות שפות מדוברות "רשמיות". אולי זה קשור למשך הזמן שהשפות האלה בשימוש. אבל ברור לכל שגם באנגלית יש המון דיאלקטים, עם מאפיינים תחביריים משלהן, ויש גם סטנדרט לשפה כתובה. וגם בעברית, שפה שחזרה לשימוש פעיל אך לפני זמן קצר, יילך ויגדל הפער בין השפה הספרותית לשפה המדוברת. אולי עוד מאה שנה נראה "הארבע כוסות" בספר ולא נניד עפעף?

***

אני חושב שהסלידה שלנו מסגנון דיבור מסוים ומטעויות לשוניות מסוימות קשורה גם לשוני חברתי. אם בסביבה הקרובה שלי אנשים לא אומרים "הוא משקר אותי", אלא רק "הוא משקר לי", ואני אתקל במישהו שמשתמש במילת היחס "אותי" עם הפועל "לשקר", הדבר יפריע לי כי זה מעיד על הפער החברתי ביננו, ומאותת לי שמולי עומד אדם שאולי אני לא יכול לדבר איתו בחופשיות, אולי אני צריך לחשוב פעמיים על האופן שבו אני מביע את עצמי בפניו. יש טעויות שמעידות על רמת השכלה נמוכה יותר, מעמד חברתי נמוך יותר, או פשוט מעמד חברתי אחר. ויש גם תיקוני-יתר שמעידים על הדבר ההפוך. האם לא תדלק אצל חלקנו נורה אדומה קטנטנה אם מישהי תאמר לנו בטלפון: "בעלי לא בבית, הוא בִּבְרִית מילה"? (למה שנתקשר לטלפון הקווי??!!) או כשמישהו מקפיד לומר "עשיתי מינוי לעיתון", אף על פי שבפועל כמעט כולם אומרים "מנוי"?

לפעמים לא ברור מה מפריע לנו ומה לא. טעות דיבור כמו "ארבעת הכוסות" לא הייתה מדליקה אצלי נורה אדומה; אני אומר "בשמיני למאי" במקום "בשמונה במאי"; וגם "כבר אספו אותכם?" במקום "אתכם". כשאני יושב מול המחשב ומתרגם, הרגישות שלי לטעויות האלה נדלקת. אבל "לשקר אותי" מפריע לי, ודברים אחרים מפריעים לי, ואין לי הסבר טוב לזה. לפעמים, כשאני מבין שטעות מסוימת הפריעה לי, אני שואל את עצמי מה אני חושב באופן כללי על האדם שעשה אותה. ברוב המקרים הטעות מעוררת בי אי נוחות שאני כלל לא מרגיש בחברת האדם הזה. האוזן יכולה ללמד אותנו הרבה מאוד על עצמנו, אבל גם לבלבל אותנו.

***

ולא רק האוזן. בהרצאת טד שאליה הפניתי בפוסט הקודם שלי, הבלשן ג'ון מקוורטר מדבר על אס אם אסים כשפה חדשה, עם כללים תחביריים משלה. אני לא אלך כל כך רחוק, אבל ברור לכל מי שמסתובב במרחב הפייסבוקי, שסטטוסים אינם כתובים בשפה ספרותית. להפך, יש להם לעתים קרובות מאפיינים של שפה מדוברת, מאפיינים שיחתיים. הנה לדוגמה האיש שכבש את הפייסבוק בסערה: יאיר לפיד, לשעבר איש תקשורת, כותב טור וסופר. הסטטוס האחרון שלו נכון לרגע זה נפתח כך: "במסגרת זה שאני 'מבלה בחופשה'…" שימו לב, "במסגרת זה ש" זו לא טעות, אבל זה גם לא ניסוח שעורכים לשוניים יבליגו עליו. זה פשוט ניסוח לא רהוט. מקרה נוסף הוא העדר סימני פיסוק. למשל: "תודה לכל מי שכתב מזל טוב סוף שבוע מצוין". ויש גם ניסוחים דיבוריים אחרים: "מה הקטע בלקום מוקדם…" (אלה אינם ציטוטים, אלא דוגמאות ברוח המקור).

הודעות טקסט הן שפה

מקוורטר: להודעות טקסט יש מאפיינים של שפה עצמאית

השגיאות האלה נגרמות כי פייסבוק היא סביבה בלתי רשמית שמאפשרת לכל אחד, ולא רק לאנשים שזה מקצועם, לנסח טקסטים ולפרסם אותם. לכן על סטטוסים בפייסבוק חלים, במובן מסוים, "כללי" הדיבור. גם אם מדובר בטעות גסה של גורם רשמי, כמו פוליטיקאי, או ארגון מכובד כלשהו, אפשר להתווכח ולומר שהם בסך הכול משחקים לפי הכללים של המדיום שבו הם משתמשים. בכל מקרה, יהיה בלתי אפשרי לרדוף אחרי כל הסטטוסים שיש בהם טעויות לשוניות. עדיף להמשיך להציק למלצרים.

***

הבאתי כאן השערות וטענות ראשוניות למדי בנוגע לפערים בין שפה כתובה לדיבור. אפשר להרחיב את הנושא ולעסוק גם בדיאלוגים מדוברים בתוך טקסט כתוב, שפה בבלוגים ועוד ועוד, אבל אם אני אחפור עוד, אין שום סיכוי שתקראו את זה.

ומה דעתכם?

תומר

נ.ב.

הנה כמה ספרים לקריאה נוספת:

ג'ון מקוורטר על מיתוס האנגלית התקנית

רוברט ליין גרין על שפה וזהות

ג'ק לינץ' על האבולוציה של הלקסיקוגרפיה ונודניקי השפה התקנית

נ.ב.ב מאוחר

תודות לדיון בפורום התרגום אג'נדה, הנה שתי תוספות מאוחרות ועדכניות בנושא תקינות:

בני ציפר מתאונן

דורון פישלר נרגע

וגם:

סופרת מגיבה מתייחסת להרצאה של מקוורטר (בהקשרי חיקוי דיבור)

שפות קמות ונופלות

שלום לכם,

עוד פוסט של המלצות קריאה וצפייה לחג/סופ"ש/מתי שבא לכם. הפעם ברוח היווצרות שפות:

  1. בלוג חדש בשם "History and Philosophy of the Language Sciences". בלוג לא קליל שבו סוקרים אנשי אקדמיה היבטים שונים בהיסטוריה והפילוסופיה של הבלשנות. יש אפילו סילבוס! בפוסט הטרי שלהם, סוקר ג'יימס מקאלווני מאוניברסיטת סידני את מאמציו של הבלשן אוטו יספרסן בפיתוח שפה בינלאומית, קרי שפה מתוכננת שתשמש כלינגואה פרנקה עולמית. הוא מתייחס לניסיונות שונים לעשות זאת (לטינית, Novial, אספרנטו, וולאפיק). בפוסט יש לא מעט מונחים בלשניים, אבל יחסית לפוסטים קודמים בבלוג החדש הזה, הוא לא נורא.
  2. ולעומת זאת, הרצאת טד נפלאה מהחודש שעבר, של הבלשן-כוכב ג'ון מקוורטר, על התפתחות השפה החדשה שהיא הודעות טקסט (SMS, בשבילנו). הוא מתייחס בהרצאה להתפתחות של הודעות טקסט של דוברי אנגלית, אבל אפשר גם להקביל את זה לשפות אחרות. סביר לחשוב שלכל שפה תהיה "שפת טקסט" משלה, בדומה לשפות סימנים. מישהו מרים את הכפפה ומתעד את המאפיינים התחביריים של שפת הודעות הטקסט העברית? ("חחחחחחחחחחחח" לא יספק אותי).

אני חוזר לפשטידה שלי,

תומר