מורקמי, תרגום וכמה שאלות

שלום,

אני מביא כאן פוסט יפה מהבלוג הספרותי של מגזין ניו יורקר. מחד גיסא, נדמה לי שהיא תעניין מתרגמים, בגלל קרבתם לנושא. ומאידך היא תעניין גם כל אחד אחר, מפני שהיא מציגה בצורה יפה, דרך המקרה של הספרות היפנית בכלל והרוקי מורקמי הפופולרי בפרט, כמה נקודות מהותיות לגבי תרגום ספרותי.

טי שירט של מורקמי

מורקמי "מתווך". על טי שירט.

בין הנושאים העולים בכתבה: מורקמי כסופר שצובר פופולריות אדירה אף על פי שהוא כותב בשפה שמעט אנשים שולטים בה; התפקיד שממלאות יצירות מתורגמות ביפן; למי שייכת היצירה המתורגמת – לסופר או למתרגם?; מבט קצר על ההבדלים שקיימים בין יפנית לאנגלית, והאופן שבו הם עלולים להקשות על התרגום; מורקמי על אורך חיי המדף של התרגום.

כמה שאלות חלפו בראשי בזמן הקריאה, ואולי תוכלו להתייחס אליהן אתם לאחר קריאת הכתבה:

  1. מה דעתכם על סופרים-מתרגמים? האם מוטב שסופר בעל סגנון מובחן לא יתרגם?
  2. האם אתם מוצאים הבדל סגנוני מהותי בין יצירות מקור בעברית ליצירות מתורגמות בעברית? מעבר לביטויים המתורגמים בצורה מילולית מדי, האם אתם מוצאים השפעה מהותית של שפות זרות על הטקסט המתורגם בעברית?
  3. כמה מספריו של מורקמי תורגמו לעברית מהתרגום שלהם לאנגלית, ביניהם "קורות הציפור המכנית" ו"ארץ פלאות קשוחה וסוף העולם", שאת שניהם אני מאוד אוהב. תרגום מתווך, דרך שפה שלישית, נחשב בדרך כלל לאסון. במקרה הזה הטקסט עבר שלוש שפות משלוש משפחות שונות (היפנית, הגרמאנית והשמית). בשני הספרים האלה, כמו בכל ספריו של מורקמי, קל להבחין בסגנון מובחן. אז מה בעצם הולך לאיבוד? (רמת קושי גבוהה).
  4. למתרגמים: כמה פעמים הזדמן לכם להיות בקשר הדוק עם סופר בתהליך התרגום?
  5. בונוס: תוכלו להמליץ על ספרים יפנים נוספים שתורגמו לעברית? אני מכיר רק את "שמיים כחולים, אדמה לבנה" המצוין של הירומי קוואקמי (סמטאות, 2012. מיפנית: נעמי עזר נקשימה).

מחכה לתשובות,

תומר

נ.ב.

אני רוצה להודות ליעל כהנא-שדמי מ"התרגומיה", דוברת יפנית בפני עצמה, שהפנתה אותי לשני פוסטים רלוונטיים מהבלוג שלה:

ראיון עם פיליפ גבריאל, ממתרגמיו של מורקמי.

עבודה של יעל, ועוד שתי חברות, בנושא נורמות של תרגום פרוזה יפנית לעברית.

מודעות פרסומת