ההימור שלי טוב כמו שלכם

שלום שלום,

הבלוג הזה אינו בלוג של ביקורת ספרים, ולכן אני לא עומד לכתוב כאן בפירוט מה חשבתי על הספר "אצבעות של פסנתרן" של יהלי סובול, שאותו קראתי לא מזמן. אסתפק ואומר שהוא ספר קריא מאוד, וכוחו העיקרי טמון ביצירתה של מציאות אלטרנטיבית אמינה למדי. אז מדוע בכל זאת אני מזכיר את הספר? בגלל כמה משפטים שבלטו לעיניי בזמן הקריאה, מסיבה שאסביר אותה בהמשך.

כבוגר של אחת מתוכניות לימודי התרגום, אומנתי (מכונה משומנת היטב!) לזהות "אנגלוזים", כלומר שאילות של משפטים או מבנים תחביריים משפות זרות שאינם טבעיים בעברית. בעגה המקובלת מכונה הדבר "תרגומית", מונח שטבעה פרופסור ניצה בן-ארי. אני לא טוען שכל שאילה כזו היא רעה. בדיבור היומיומי שלנו, ובמידה מסוימת גם בסוגים מסוימים של כתיבה רשמית, כבר השתלבו ביטויים כאלה, ובחלקן אפשר להשתמש ללא כל בעיה – לדוגמה, כדי לאפיין דמויות מסוימות.

אצבעות של פסנתרן / יהלי סובול (זמורה ביתן, 2012)

אצבעות של פסנתרן / יהלי סובול (זמורה ביתן, 2012)

אבל בספרו של יהלי סובול נתקלתי בכמה ביטויים שכמתרגם, אולי מתוך הרגל ואולי בצדק, הייתי נמנע מהשימוש בהם, מתוך מחשבה שכך לא מדברים בעברית. נוצר מצב אירוני, שבו סופר מקור עברי משתמש בביטויים שכמתרגם מאנגלית הייתי נמנע מהם, או לכל הפחות חושב טוב לפני השימוש בהם. להלן תמצאו ארבע דוגמאות (הקטעים הבולטים הם המשפטים הרלוונטיים):

  1. "כמה זמן היא תחכה לדעתך?" שאל הסגן ניצב. "מי יודע? ההימור שלי טוב כמו שלך." (עמ' 141).
  2. (אחת הדמויות מספרת סיפור) "אז זה יום שני. שתיים בלילה. המסעדה בעצם כבר סגורה. (עמ' 144).
  3. "אידיוט," נזף בעצמו….. איבדת את זה לגמרי. תתרכז." (עמ' 183).
  4. זה היה זמן טוב למשטרה – היא גדלה והתרחבה ומשאבים רבים הופנו אליה. (עמ' 122).

בעיניי, כל המשפטים המסומנים הם משפטים או מבנים מושאלים מאנגלית. חלקם כבר מבוססים יותר בדיבור עברי מודרני, כמו משפטים 1 ו-3. ערכתי סקר קצר בין חבריי, שבו הם נשאלו שתי שאלות לגבי כל אחד מהמשפטים הנ"ל. שימו לב לפסאודו-מדעיות שלי, אני מאוד גאה בעצמי!

לפניכם כמה משפטים. נא דרגו (1-5) עד כמה הם נשמעים לכם טבעיים – עד כמה נראה לכם סביר שהייתם אומרים אותם? עד כמה נראה לכם סביר שהם נאמרו על ידי ישראלי אחר דובר עברית?

אין סיכוי שהייתי אומר אותם / שאמר אותם ישראלי אחר דובר עברית 1

נראה לי מאוד סביר שהייתי אומר אותם / שאמר אותם ישראלי אחר דובר עברית 5

בגלל המספר הקטן של המשיבים, התוצאות אינן הוכחה מדעית ניצחת. וכמובן שגם קבוצת המשיבים אינה הטרוגנית, מדובר בחבורה של אנשים בעלי אנגלית טובה מאוד, ולכן סביר להניח שהם מושפעים לא מעט מהמבנים שבה. בכל מקרה, משפט מספר 3 זכה בתוצאות הגבוהות ביותר (4.2 לשאלה הראשונה, 4.4. לשנייה), ומשפט מספר 4 לנמוכות ביותר (2.1, 2.3). יש לציין שהמצב עם מספר 4 שונה מעט מכיוון שהוא המשפט היחיד שאינו חלק מדיאלוג בספר, אלא קטע בנרטיב של המספר.

אז האם היה מקום לשנות את המשפטים האלה בספר? אולי הם רק מייצגים תהליך מסוים של שינוי שעובר על השפה העברית המדוברת והספרותית? אולי יש כאן הוכחה למגבלות שמתרגמים מציבים לעצמם ושאינן תמיד מוצדקות? הדעה שלי היא רק הימור, והיא טובה כמו שלכם. כתבו לי מה אתם חושבים!

להתראות בינתיים,

תומר

מודעות פרסומת