נמאס מזה

זהפוסט שבסופו שאלות אליכם. לפני כמה ימים צדה את מבטי כותרת באתר הארץ: "למה זה כל כך מביך ומשפיל לקנות בקופיקס?". ניסן שור ניסה לתת תשובה לשאלה הזאת, וכמי שמחפש הצדקות לכל הקפה היקר שהוא קונה, מיהרתי לקרוא את הטור. למען האמת, משהו בכותרת התחיל להציק לי רק במבט שני או שלישי, לאחר סיום הקריאה. מה הציק לי? "זה". "זה" מציק לי כבר די הרבה זמן. לא שהוא נשמע לי עילג במיוחד. הרי הסיבה שהכותרת לא לכדה את תשומת לבי כבר בקריאה ראשונה היא הטבעיות שלה. היא נשמעת טבעית ("טבעי" הוא מה שנשמע לנו טוב, לעומת "תקין", שהוא מה שנכון על-פי … להמשיך לקרוא נמאס מזה

פוסטים דביקים

איך אתה יודע עברית?

לא פעם אני נאלץ להתנצל בפני חברים, מכרים, לקוחות פוטנציאליים: לא, אני לא מתרגם לאנגלית. או לצרפתית. אני לא מתרגם מעברית. אני מתרגם לעברית. הבדל של אות אחת קטנה. אני לא כועס, חלילה, יש הרבה מקצועות שאני עצמי מעולם לא התעמקתי בהם, מקצועות שאני לא מבין במה הם כרוכים. אז הנה, אנסה להסביר.  ההנחה הבסיסית לגבי מתרגמים היא שהם צריכים לשלוט בשפה הזרה שממנה הם מתרגמים. מי שעבד בתרגום מכיר את התגובות המתפעלות: "מאיפה האנגלית, מהטלוויזיה?". "סינית? מה, גרת שם?". והחביבה עליי: "אתה פרסי מהבית?" (הלוואי, אבל לא). ברור לחלוטין שמתרגמים חייבים להכיר היטב את השפה שהם מתרגמים ממנה. אם … להמשיך לקרוא איך אתה יודע עברית?

ההימור שלי טוב כמו שלכם

שלום שלום, הבלוג הזה אינו בלוג של ביקורת ספרים, ולכן אני לא עומד לכתוב כאן בפירוט מה חשבתי על הספר "אצבעות של פסנתרן" של יהלי סובול, שאותו קראתי לא מזמן. אסתפק ואומר שהוא ספר קריא מאוד, וכוחו העיקרי טמון ביצירתה של מציאות אלטרנטיבית אמינה למדי. אז מדוע בכל זאת אני מזכיר את הספר? בגלל כמה משפטים שבלטו לעיניי בזמן הקריאה, מסיבה שאסביר אותה בהמשך. כבוגר של אחת מתוכניות לימודי התרגום, אומנתי (מכונה משומנת היטב!) לזהות "אנגלוזים", כלומר שאילות של משפטים או מבנים תחביריים משפות זרות שאינם טבעיים בעברית. בעגה המקובלת מכונה הדבר "תרגומית", מונח שטבעה פרופסור ניצה בן-ארי. אני לא … להמשיך לקרוא ההימור שלי טוב כמו שלכם