שלום שלום,
הבלוג הזה אינו בלוג של ביקורת ספרים, ולכן אני לא עומד לכתוב כאן בפירוט מה חשבתי על הספר "אצבעות של פסנתרן" של יהלי סובול, שאותו קראתי לא מזמן. אסתפק ואומר שהוא ספר קריא מאוד, וכוחו העיקרי טמון ביצירתה של מציאות אלטרנטיבית אמינה למדי. אז מדוע בכל זאת אני מזכיר את הספר? בגלל כמה משפטים שבלטו לעיניי בזמן הקריאה, מסיבה שאסביר אותה בהמשך.
כבוגר של אחת מתוכניות לימודי התרגום, אומנתי (מכונה משומנת היטב!) לזהות "אנגלוזים", כלומר שאילות של משפטים או מבנים תחביריים משפות זרות שאינם טבעיים בעברית. בעגה המקובלת מכונה הדבר "תרגומית", מונח שטבעה פרופסור ניצה בן-ארי. אני לא טוען שכל שאילה כזו היא רעה. בדיבור היומיומי שלנו, ובמידה מסוימת גם בסוגים מסוימים של כתיבה רשמית, כבר השתלבו ביטויים כאלה, ובחלקן אפשר להשתמש ללא כל בעיה – לדוגמה, כדי לאפיין דמויות מסוימות.
אבל בספרו של יהלי סובול נתקלתי בכמה ביטויים שכמתרגם, אולי מתוך הרגל ואולי בצדק, הייתי נמנע מהשימוש בהם, מתוך מחשבה שכך לא מדברים בעברית. נוצר מצב אירוני, שבו סופר מקור עברי משתמש בביטויים שכמתרגם מאנגלית הייתי נמנע מהם, או לכל הפחות חושב טוב לפני השימוש בהם. להלן תמצאו ארבע דוגמאות (הקטעים הבולטים הם המשפטים הרלוונטיים):
- "כמה זמן היא תחכה לדעתך?" שאל הסגן ניצב. "מי יודע? ההימור שלי טוב כמו שלך." (עמ' 141).
- (אחת הדמויות מספרת סיפור) "אז זה יום שני. שתיים בלילה. המסעדה בעצם כבר סגורה. (עמ' 144).
- "אידיוט," נזף בעצמו….. איבדת את זה לגמרי. תתרכז." (עמ' 183).
- זה היה זמן טוב למשטרה – היא גדלה והתרחבה ומשאבים רבים הופנו אליה. (עמ' 122).
בעיניי, כל המשפטים המסומנים הם משפטים או מבנים מושאלים מאנגלית. חלקם כבר מבוססים יותר בדיבור עברי מודרני, כמו משפטים 1 ו-3. ערכתי סקר קצר בין חבריי, שבו הם נשאלו שתי שאלות לגבי כל אחד מהמשפטים הנ"ל. שימו לב לפסאודו-מדעיות שלי, אני מאוד גאה בעצמי!
לפניכם כמה משפטים. נא דרגו (1-5) עד כמה הם נשמעים לכם טבעיים – עד כמה נראה לכם סביר שהייתם אומרים אותם? עד כמה נראה לכם סביר שהם נאמרו על ידי ישראלי אחר דובר עברית?
אין סיכוי שהייתי אומר אותם / שאמר אותם ישראלי אחר דובר עברית 1
נראה לי מאוד סביר שהייתי אומר אותם / שאמר אותם ישראלי אחר דובר עברית 5
בגלל המספר הקטן של המשיבים, התוצאות אינן הוכחה מדעית ניצחת. וכמובן שגם קבוצת המשיבים אינה הטרוגנית, מדובר בחבורה של אנשים בעלי אנגלית טובה מאוד, ולכן סביר להניח שהם מושפעים לא מעט מהמבנים שבה. בכל מקרה, משפט מספר 3 זכה בתוצאות הגבוהות ביותר (4.2 לשאלה הראשונה, 4.4. לשנייה), ומשפט מספר 4 לנמוכות ביותר (2.1, 2.3). יש לציין שהמצב עם מספר 4 שונה מעט מכיוון שהוא המשפט היחיד שאינו חלק מדיאלוג בספר, אלא קטע בנרטיב של המספר.
אז האם היה מקום לשנות את המשפטים האלה בספר? אולי הם רק מייצגים תהליך מסוים של שינוי שעובר על השפה העברית המדוברת והספרותית? אולי יש כאן הוכחה למגבלות שמתרגמים מציבים לעצמם ושאינן תמיד מוצדקות? הדעה שלי היא רק הימור, והיא טובה כמו שלכם. כתבו לי מה אתם חושבים!
להתראות בינתיים,
תומר
tomerbenaharon.com 
"איבדת אותה לגמרי"
"אלו היו זמנים טובים למשטרה"
"(אז זהו) שבתון יום שני"
הי ספיר,
אלה ההצעות החילופיות שלך למה שכתב סובול?
כן, עופר,
זה לא בשביל התרגום, אלא איך אני מנסח את זה לעצמי בראש, וממש משתמש בזה במחשבותי,
שבתון יום שני, ימים טובים, איבדת אותה,ספיר – כך אני חושב במילים,
לפני כמה שנים קראתי ספר שכתב בעברית איש שאני מעריכה את יכולתו הלשונית העשירה. הספר מעניין ומותח, אלא שהוא היה כל כך רצוף אינגליזמים שהתייאשתי ממנו אחרי מאה עמודים. כשהתאוננתי על כך בפני חברה, שהיא עורכת ואישה חדת אבחנה, היא אמרה שמהיכרותה האישית עם המעורבים בדבר – הסופר והעורכת שלו – היא מרגישה שבשפה שלהם לפחות, האינגליזמים האלה כבר נטמעו עד כדי כך שהם לא מסוגלים להבחין בינם לבין עברית "אותנטית".
אז זה כנראה הכיוון. קצת חבל, מנקודת מבט טהרנית, אבל לא נורא. כך מתעשרות שפות.
יעל, מעולם לא חשבתי עלייך כעל טהרנית:)
אגב, באחד הדיונים בפייסבוק סביב הפוסט הזה ציינה מישהי שהיא לא בטוחה שחלק מהביטויים האלה מגיעים דווקא מאנגלית. אני חושב שחלקם באמת לא סותרים בצורה גסה את התחביר העברי ולכן הם מטעים אף יותר.
ואכן, ככל ששפה מתעשרת בצורה הזאת, התחביר גם מתגמש ואנחנו מקבלים יותר בקלות צורות שונות.
לגבי (1), לא רק שזה לא נשמע בעברית, גם מאנגלית זה לא מושאל כמו שצריך. הביטוי הנפוץ הוא your guess is as good as mine. סובול שינה את סדר הדוברים (זה יכול עקרונית להיות שנון אבל לא נראה לי שהייתה כוונה כזו, כי השימוש הוא בד"כ כששואלים אותך משהו ואתה אומר שאתה לא יודע, כמו במקרה זה) וגם את "ניחוש" ל "הימור".
תוצאות חיפוש בגוגל: (חיפוש כולל מרכאות, כמובן. מי פסאודו-מדעי עכשיו?)
"your guess is as good as mine" – קיבל 10.7 מליון היטים
"my guess is as good as yours" – קיבלת 780,000 היטים
"your bet is as good as mine" – קיבל 30,500 היטים
"my bet is as good as yours" – המקור "הנבחר" – 542 היטים
האם זה מקטין או מגדיל את הסיכוי שמדובר באנגלוז? אני לא בטוח.
מעניין. התחושה שלי היא שעדיין יש פה השפעה של האנגלית באיזושהי רמה, אבל זאת רק פסאודו-תחושה:)
אולי מה שיוצר אותה הוא שילוב של הדמיון לביטוי עם ״ניחוש״ (אגב, סמנטית, המשמעות זהה או לפחות קרובה מאוד כאן) והתחביר המעט מוזר. אין פה חוסר תקינות אבל משהו במשפט הזה ״מצלצל״ קצת מוזר, אני חושב.
הי תומר,
כפי שציינת, בשלושת המקרים הראשונים השימוש בעברית מאונגלזת ניתן בפיהן של הדמויות ובתוך דיאלוג. זה היה שימוש מודע. העברית המדוברת העכשווית, לתחושתי, היא אפילו מאונגלזת יותר מכפי שמופיע בספר (והספר, כידוע לך, עוד מתרחש בעתיד). אני גם די משוכנע שהמשפטים האלה עלו לדיון עם הילה בלום, העורכת הנהדרת של הספר, שמעט מאד חומק מעיניה. לגבי המשפט הרביעי, בדיעבד, אני מסכים שאולי יש בו משהו מאונגלז מדי, במיוחד כשזה בא מפי המספר. אני באמת חושב, כפי שציינת, שיש חוקים אחרים כאשר מדובר בתרגום או ביצירת מקור, ושביצירת מקור החופש גדול יותר להשתמש בביטויים שאינם תקניים כשהם תורמים להבנת אופי הדמויות, אבל אולי במקרה האחרון התלהבתי והגזמתי קצת עם הביטוי האמריקאי הזה.
בכל מקרה, תודה רבה על הקריאה בספרי!
יהלי.
יהלי,
קודם כל המון תודה על התגובה.
אני מסכים איתך לחלוטין שהעברית העכשווית מאונגלזת מאוד. חשוב לציין – בעיניי לא הגזמת בשום דבר, ביצעת בחירה ספרותית לגיטימית (כמו כל בחירה ספרותית). הפוסט נכתב כי עניין אותי מאוד שדור חדש של סופרים מנסה לייצג את העברית העכשווית בצורות שמתרגמים לא מרשים לעצמם בדרך כלל. זה מאיר זרקור מעניין ואולי בעייתי על עולם התרגום לעברית.
ולגבי העורכת – מעניין מאוד לשמוע על הגמישות והפתיחות שלה!
בהצלחה עם הספר הזה והבאים שתכתוב!
תומר